צילום מזווית אחרת

אנני ליבוביץ' / Annie Leibovitz תמונות קצרות היא סדרה של סרטונים שעוסקים בניתוח צילומים וסגנון צילום של צלמים בכירים בהסטוריה. הדגש הוא על גוף העבודה והסגנון היצירתי. הסרטון שודר במקור בקבוצת הצילום היצירתי - צילום מזווית אחרת בפייסבוק (מי שרוצה, מוזמן להצטרף). אפשר למצוא את הסרטון הזה, ונוספים בערוץ " על פוטו מהאוטו " ביוטיוב. נולדה ב- 2 באוקטובר 1949 אנני ליבוביץ היא צלמת פורטרטים אמריקאית-יהודייה המתגוררת בניו יורק, אשר סגנונה האומנותי מאופיין בשיתוף פעולה קרוב בין הצלם ובין המצולם. ליבוביץ' ידועה בתור הצלמת המיתולוגית של המגזין האמריקאי רולינג סטון בו הייתה הצלמת הראשית עוד בעת לימודיה. ליבוביץ' צילמה גם עבור המגזינים "ווג" ו"ואניטי פייר". היא הוציאה עשרות ספרי צילום וזכתה בפרסים רבים על עבודתה וצילומיה, והציגה תערוכות ברחבי העולם. היא ידועה בנוסף בשל צילומיה של נשים מוכות והיא צילמה פורטרטים גם באזורי מלחמה כגון סרייבו, בוסניה והרצגובינה ורואנדה. ליבוביץ' נולדה בווטרברי שבמדינת קונטיקט. היא השלישית מבין שישה ילד...

כצלם וכמורה אני נתקל בהרבה מקרים של חוסר הבנה וידע בתחום "מה מותר, ומה אסור" לנו כצלמים. האם מותר לצלם ברחוב גם כשאומרים לכם שלא? ומה עם לפרסם את התמונות של אנשים שצילמתם? ואם צילמתם ציור שמישהו צייר, האם זכויות היוצרים על הצילום שלכם בכלל? ומה קורה אם מישהו השאיל ממכם מצלמה וצילם איתה, למי שייך הצילום? ואם צילמתם בחתונה, האם התמונות של "החתן והכלה" שלכם? אז זהו אוסף תובנות חשובות על מה מותר, ומה אסור, ומהן זכויות היוצרים לצלמים לפי החוקים בישראל. הנה התהליך שבו התוכן המוצג לכם נכתב: 1. העלתי שאלות שאני שומע שוב ושוב, ונקודות שמבחינתי שווה היה להתעכב עליהן. 2. על כל שאלה עניתי מהידע הכללי שלי 3. חיפשתי סימוכין באינטרנט (חוקים בישראל, וחוק בינלאומי). 4. על מה שלא מצאתי התייעצתי עם חברים שהם עורכי דין בתחום הקניין הרוחני.  מבחינתי, אלה הם קווי יסוד להשכלה הכללית שלכם כצלמים השאלות והתשובות לא עונות על מקרים ספציפיים, אלא מהווים מסגרת הבנה כללית, וכך חשוב שתתייחסו אליהם.  חשוב מאד לציין, אני לא עורך דין ולא משפטן. המידע שצירפתי מבוסס על שנים של איס...

מי שמכיר אותי, יודע שבשנים האחרונות אימצתי גישה יותר רוחנית לחיים. הצילום הוביל אותי למקומות ריגשיים מאד והתמודדות עמוקה יותר עם החיים. זה התחיל כצפוי, כשהמצלמה נותנת לי את מה שאתם מצפים – ויזואליות, תחביב, ולייף סטייל, אבל פתאום הצילום הפך לדרך להתמודדות עם קושי, עם שיעמום, עם היעדר סיפוק, עם כאב, עם הרבה כאב. כן. לחיות כאן ועכשיו. כוחו של הרגע הזה. רגע מכריע. תמונות מהחיים. אבי נפגע קשה מאד בתאונת דרכים קשה ובלי להבין מה קורה נתלשתי מהחיים שלי. נתלשתי מהעבודה, מאשתי, מהילד שבדיוק נולד לי. שמתי את החיים על הולד, וחברתי לגור עם אמא שלי ולטפל באבי שהיה בתרדמת. הדרך שלי להתמודד היתה לצלם עד שהכאב היטשטש והמחשבות נעלמו בתוך כרטיס הזיכרון שבראשי. לא הייתי מודע למה שקורה לי, אבל הצילום היה האסקפיזם ששמר על השפיות שלי. הצילומים שלי היו מחויכים, הנפש ניסתה לאזן את מה שהמציאות התקשה לספק. הייתי מנצל כל הזדמנות ללכת ולצלם. לא היתה לי אג'נדה ניו אייג'ית. לא קיבלתי הדרכה של גורו, לא ראיתי פסיכולוג, לא עשיתי מדיטציות  ועל פוטותרפיה לא שמעתי. הכל קרה בדרך הטבע, כי כשאין בר...

נתחיל בסיפור קצר.  שניים מסתובבים בג'ונגל. עוצרים ליד נחל קטן, מורידים נעליים ושמים את הרגליים בזרם הקריר, ונרגעים. לפתע אריה מגיח מהשיחים ומתבונן עליהם ממרחק קצר. אחרי קיפאון של רגע אחד מהם מושיט יד לנעליים וקושר טוב את השרוכים שלו. החבר שלו שואל אותו:"מה אתה עושה? אתה לא נורמלי? למה לך להתעכב על השרוכים, בוא נברח יחפים, אתה הרי לא הולך להשיג את האריה בריצה". אז הוא עונה לו: "אני לא צריך להשיג את האריה, אני רק צריך להשיג אותך".   העולם שאנחנו חיים בו מבוסס על תחרותיות, על הישרדות. אנחנו רגילים כל חיינו להיות בתחרות, גם אם אנחנו לא אנשים תחרותיים. כמעט ואין אפשרות אחרת. בעת הקדומה תחרות היתה באה לידי ביטוי בהישרדות. החזק שורד. כיום אנחנו בתחרות מלידה. בבית אנחנו מתחרים מול אחינו על תשומת לב של ההורים, ואז בבית הספר, ובין החברים. תחרות על איך שאנחנו נראים, על מקום עבודה, על להיות עובד מצטיין. תחרות על כסף ורכוש, תחרות על אהדה וסטטוס, ותחרות מול מתחרים על ליבה של אהבת חיינו. לא פלא שאנחנו תחרותיים, הסביבה מכריחה אותנו לזה. המציאות מכריחה. ת...

8 סיבות להדפיס את הצילומים שלכם מתי פעם אחרונה הדפסתם צילום שצילמתם? אני מניח שדי מזמן. היום צילומים חיים במחשב, מוצגים במסך. אנחנו קופצים מצילום לצילום במהירות של קליק. עוברים על תיקייה של 300 צילומים במהירות האור. אלבומי חיינו מסודרים בתיקיות במחשב. בחלק מהתיקיות לא ביקרנו הרבה מאד זמן. זה פרקטי, אבל זה לא רומנטי בכלל. בילדותי, צילומים היו דבר משמעותי, גם בזכות ההדפסה הפיזית שלהם. אני מביט על חיי דרך הצילומים האלה, מדפדף באלבום, מחזיק את התמונות בידי. צילומי השחור לבן, דהויים במקצת, עם מסגרת משוננת או מרובעת. אף אחד לא בודק באמת כמה התמונה חדה, או משחק עם קומפוזיציה אלטרנטיבית ומשנה לה את הצבע..  ההדפסה של התמונה הפך אותה לסופית, למוצר מוגמר – זיכרון צרוב של רגע שעבר כבר. צילום דיגיטלי נמצא כאן מאז שנת 2000 בערך, ומאז 2009 אנחנו מצלמים רק בדיגיטלי (כשהרזולוציה של המצלמות הדיגיטליות הגיע לאיכות מצלמות הפילם). בעידן הדיגיטלי להדפסה אין משמעות מעשית. הקובץ הוא הכי איכותי, דווקא כשהוא לא מודפס. הוא שומר על הפרטים והאיכויות שלו במצב הדיגיטלי שלו, הבינארי. שילובים של 0...

כל צלם מכיר את התחושה הזאת. אתה מצלם, ואתה אוהב לצלם, אבל אתה בעצם לא יודע איזה מן צלם אתה. אתה לומד צילום, ועדיין מבולבל... מה אתה אוהב כל כך בצילום? מה זה הצילום בשבילך? ואם אתה מביט קדימה, איזה צלם אתה עכשיו ואיזה צלם אתה רוצה להיות? מה יכול להיות מיוחד דווקא בתמונות שאתה יכול לצלם?  מה עושה את הצילומים שאתה אוהב מיוחדים בעיניך? שנים ארוכות שאני מלמד צילום יצירתי, מלמד חשיבה יצירתית. הבסיס לכל החשיבה היצירתית הוא התובנה שחשיבה יצירתית עוסקת פחות במה שמצולם, ויותר במי שמצלם. ההעצמה של תפקיד הצלם בתוך התהליך הצילומי. במילים אחרות, איך להביא את עצמי, כצלם, לתוך התמונה. יצירתיות: "יצירתיות מתבטאת בגמישות מחשבתית המובילה לרעיונות חדשים  או לדרך חדשה להתמודדות עם סיטואציות קיימות " שנים ארוכות שאני מלמד יצירתיות בנקודת מפגש צרה עם התלמידים שלי, על רצף ארוך שבו הם רוכשים ידע צילומי מסוגים שונים. נניח עבודה עם פלאש, וצילומי נוף, ורחוב... ואז הם פוגשים את ה"אני מאמין" שלי. אני משפיע לעיתים יותר, ולעיתים פחות, בהתאם למוטיבציה של התלמיד, ...

כצלמים יצירתיים אנחנו מוגבלים רק על ידי הדמיון שלנו. מה שאנחנו מצלמים זה רק הטריגר שמפעיל את הדמיון, ואנחנו לא מוגבלים על ידו. כדרך להמחיש את תהליך החשיבה הזה, כל מי שלמד אצלי מכיר את התרגיל הזה, שאני מאד אוהב לתרגל. מניסיון של שנים, התרגיל הזה הופך להיות סוג של אבן פינה אצל הרבה צלמים שהתפתחו לכיוונים יצירתיים. התרגיל דורש סבלנות, ויש בהחלט צלמים שיהיה להם קשה להתמודד איתו. חשוב לציין - אין חשיבות למצלמה שעושים איתה את התרגיל, לידע טכני קודם, או כל מגבלה אחרת - זה תרגיל שמתאים לכל מי שרוצה לתרגל את היצירתיות שלו. אז מה קורה בתרגיל הזה? 1. כל תלמיד מתבקש לבחור אובייקט. הערות והמלצות לבחירת האובייקט: אובייקט בנלי וכזה שלא מושך את העין במיוחד. סטטי ולא משתנה. רצוי לא גדול במיוחד (נניח עד גודל של חצי מטר). שלא יהיה גבוה כדי שתהיה גישה אליו. שלא יהיה שטוח (שאפשר יהיה ללכת מסביבו). שלא היה בדיוק בנקודה גבול בין אור וצל. אי אפשר להזיז את האובייקט. אסור להחליף אובייקט באמצע התרגיל! 2. את האובייקט יש לצלם ב- 10 דרכים שונות: הערות על אפשרויות הצילום: פעם האובייקט הוא נושא, פעם נ...

למה דווקא מרוקו?  מרוקו בשבילי לא היתה טיול שורשים. לצערי, אני אשכנזי. מאז 2012 אני מדריך טיולי צלמים למרוקו וכל ביקור מחבר אותי יותר ויותר למקום המדהים הזה.  אפוף בתוך עולם של קלישאות וסטיגמות בחרתי לי יעד לטיול רק כי הוא נראה לי מרתק ומסקרן, ולא משום שהיו לי שורשים אתניים להתחבר אליהם. כצלם אני מתחבר לרצון הבלתי מתפשר לצלם תמונות שצלם אחר לא היה מצלם, מלצלם מזווית אחרת ולהביא לידי ביטוי ראייה ייחודית. אם כן, מבחינתי מרוקו לא הייתה עוד יעד לטיול, אלא יעד לצילום. ההתחלה אז ישבתי לבנות את הטיול עם מיקי אבקסיס מחברת "דרכים" שהתברר בדיעבד כאושייה מובילה בידע ובהיכרות שלו עם מרוקו. כבר בתחילת הפגישה פרש מיקי על השולחן מפה וסימן את המסלול מקזבלנקה והתחיל לספר על ההסטוריה של כל יעד בטיול.  רגע, רגע, מיקי... גנחתי בייאוש... אני לא רוצה מקומות עם הסטוריה, אני רוצה מקומות עם צבע ומקומות שתיירים לא בהכרח מגיעים אליהם. כדי להבהיר את עמדתי פתחתי מחשב והצגתי למיקי תמונות שצילמתי כדי להמחיש לו את הסגנון הצילומי שלי ואת הכיוון היצירתי. כבר אחרי 5 תמונות עצר א...