צילום מזווית אחרת

כל גוף עם מוצר, שירות, או שיווק יודע שכל ערוצי המכירה שלו נשענים על שני צירים. Pull כשיש ביקוש רציף למוצר, כשיש לקוחות חוזרים, כשיש התעניינות ופניות ונגישות של קהל היעד שקורית באופן אורגני. התעניינות, נגישות, פניות של לקוחות. Push כשיש צורך לצאת החוצה, לפגוש לקוחות באופן ייזום. לחפש קהל חדש, לפרסם, להושיב טלפנים כדי שימצאו עוד קהל שלא שמע על המוצר או השירות. הריקוד בין שתי הגישות הוא המפתח להצלחה. עם אתה רק עושה רק מאמצי push זה מצביע על בעיה, המוצר לא מייצר ביקוש, אין לקוחות חוזרים, אין נגישות. כשאתה סומך רק על pull אתה לא מוכן למשבר, לירידה טבעית בעניין, על מיצוי טבעי של גרעין לקוחות קטן. אתה לא מממש את פוטנציאל הצמיחה. Push - כשהתמונה תהיה יפה, וכל צלם שהיה מצלם את זה, היה משיג תמונה יפה Pull - כשיש משהו שהצלם הוסיף לסיטואציה, פענח ושידרג את מה שאחרים רואים הריקוד בין שתי הגישות האלה הוא גם המפתח של הצלם. אתה במצב pull כשאתה מזהה פוטנציאל במקום שיצאת לצלם בו. כשהפרי ימים מופיעים לך מול העיניים. דמויות, פרצופים, אירועים, נופים. הכל יפה - האור, המזג אוויר, הסיטואציה. התמונות היפו

לצלמים יש גם עולם תחתון.  הוא מעט פחות מאיים ותוקפני מהעולם התחתון של הפלילים, ולא פחות סקסי מהעולם התחתון של ויקטוריה. העולם שמתחת לרגליים שלנו. בעולם התחתון של הצלמים, המציאות מקבלת צבעוניות אחרת וטקסטורה מפתיעה. אפשר להכניס דברים למסגרת חדשה ואפשר לקבל פרספקטיבה מפתיעה. בעולם התחתון של הצלמים שלוליות של מים עכורים מרווים את צימאונם של המתבוננים במציאות אלטרנטיבית. כתם שמן יכול לזרוק קשת בענן לתוך רחוב עגום. עלי תפרחת נטושים, מנצנצים מעל בתי העיר. בעולם התחתון זה לא משנה איפה אתה נמצא, אלא איפה אתה רוצה להיות. צלמים נראים לעתים מטופשים לאדם הרגיל, המתבונן עליהם מהצד. "מה לו לצלם הזה שהוא שוכב על המדרכה ומצלם שלוליות באמצע הרחוב?" ואין הם מבינים שהשלולית היא נרנייה לעולם פנימי, לאסקפיזם של הנשמה. העולם התחתון פתוח לכל העולם לראות, אך רק צלמים שומטים את קומתם, ומצטופפים לתוך החלון הזדמנויות של השלולית. בפעם הבאה שאתם עוברים ליד שלולית, קודו קידה, ואולי תמצאו שם אותי, ואולי תמצאו דווקא משהו משלכם בעולם התחתון, אולי תמצאו שם חיוך שהתחבא לכם בבטן

חמישה תרגילים לפיתוח הצילום היצירתי 1. צלם מחדש תמונה ישנה שצילמת ואתה אוהב, אבל עשה בה משהו חדש צילום שהצליח לך. רגע מכריע, משחק של צל, נוף יפה.. נתח מה עשה אותה טובה כל כך, ומה אפשר לעשות בה יותר טוב (כמו אורך מוקד, נקודת פוקוס, מדידת אור, שעה ביום) 2. צלם תמונה שיכולה להיות העטיפה של "סינגל" מוסיקלי.  בחר שיר שאתה אוהב מאד. נתח את המילים, המשמעות.  תחשוב על האווירה בשיר, נסה לדמיין לוקיישן שמתאים לצילומים של השיר.  תחשוב אם אתה מביים, או הולך לצלם מה שלא יקרה... צא לצלם עם השיר באוזניים, תראה אם מסתדר לך משהו מול העיניים שעושה שכל.  3. צלם בעדיפות תריס, במהירות תריס של 1/10 ותזיז בכוונה את המצלמה בזמן הצילום על ISO נמוך, בעדיפות תריס, במהירות תריס נמוכה, אתה אמור לקבל מריחות של תנועה.  נצל את המריחות כדי להשיג אפקט מכוון. בזמן הצילום תעיף את המצלמה לצדדים, תרעד, תזוז בכוונה. תבדוק אם משהו ממשחקי המריחה המכוונת מעניין בעיניך. האם אתה אוהב הרבה פרטים, צבעים, שמיים... 4. צלם תמונה שיש בה דיאלוג בין צבעים שונים בתוך הפריים  לא סתם צבע דומיננטי, אלא דיאלוג בין 2 צבעים ויותר. 

  צילום רחוב זה חיבור של הרבה דברים. אז קבלו שבעה דברים שכאלה. ראשית, זאת סיטואציה. מה ראית? מה הפרשנות שלך למה שראית? מה הדליק אותך שאתה רוצה לצלם. שנית, מה המרכיבים החשובים בסיטואציה, או ליתר דיוק - מה לא צריך להיות בתוך הצילום, כדי שהסיטואציה תקבל את הנוכחות המורחבת למה שרצית להראות, ואתה כצלם, תצמצם את כל היתר. שלישית, לקחת החלטות לא שגרתיות! כל אחד שהיה עומד במקומך היה רואה את מה שאתה רואה, איך אתה תצלם את זה אחרת? מה בהחלטות שאתה לוקח הוא פחות שגרתי? הזווית? האור? הקומפוזיציה? הרקע? מהירות התריס? אפשר למסגר, להוליך את העין, להתייחס לתכונות גרפיות, להתרחק או להתקרב.. רביעית, טיימינג, או "הרגע המכריע" בשפת הצלמים. צריך להיות קשוב להזדמנות. גם אם פיספסת את הסיטואציה ייתכן שהרעיון הוויזואלי יוכל לבוא לידי ביטוי בפריים נוסף, וצריך סבלנות לעשות את זה שוב, לתכנן את זה שוב. זה בדרך כלל התכונה הכי חשובה לצלם הרחוב. חמישית, להרשות לעצמך להתייחס לפוטנציאל שזיהית מחדש, לנסות ולמצוא עוד דרך להביא אותו לידי ביטוי. שישית, לצלם. שביעית, לבדוק מה יצא, להביט במסך המצלמה ולהבין מה התמונה

  יצירתיות כמחולל שינויים. השינוי הוא הקבוע האמיתי לאדם היצירתי. בנוסף לכל מה שכתבתי ואמרתי על יצירתיות, מאפיין מעניין נוסף הוא היצירתיות כמחולל של שינוי. כשהכל עובד כשורה, אז אין באמת צורך לשנות, ואין צורך ביציאה מתבניות, בשינויים, במהפיכות. חוק מרפי אומר שאם זה לא שבור, אל תתקן את זה. כשיש בעיה, וצריך פתרון, יצירתיות היא כלי פעולה. בימים אלה מתקיים גמר ה NBA בין דנבר למיאמי (1:0 בסדרה לדנבר בעת כתיבת שורות אלה). דנבר גבוהה, מתואמת, חזקה. רוב השנה היתה במקומות הראשונים בליגה. יש לה יתרונות ברורים על היריבה מיאמי. מיאמי חכמה, הגנתית, קשוחה, אבל קבוצה מוגבלת, נמוכה, והיתה כל העונה (עד הפלייאוף) קבוצה בינונית. דנבר מובילה בסדרה ואם הכל ימשיך כפי שהוא התחיל, דנבר תנצח. אתה לא יכול לעשות את אותם הדברים ולצפות לתוצאות שונות. מה יקרה אם מיאמי פתאום תשתגע? פתאום תשנה אסטרטגיה הגנתית, נניח תלחץ על כל המגרש? נניח תנחה את הסנטר שלה (באם אדביו) להיות הרכז שמעלה את הכדור אל הפוסט, וכתוצאה מזה תכריח את יוקיץ, הסנטר של דנבר לשמור רחוק מהסל… או תעלה הרכב קלעים שירווח את המשחק מבחוץ ותבטל את יתרונ

  צילום יצירתי זה לא גימיק. זה לא פלאש אלחוטי, או מלכודת אור. זאת לא השתקפות, או הולכת עין. זאת לא קומפוזיציה לא מאוזנת, או התכנסות. זאת לא דמות מקומטת במצח, או קלוז אפ רק על היד. זה לא רגע מכריע, או HDR של שקיעה מרהיבה. זה לא פורטרט בסטודיו, או זבוב שמנפח בלון. זה לא צילום בעדשת עין דג, או בסלולרי זאת לא חשיפה כפולה, או חשיפה ארוכה זאת לא החצובה, ולא הפילטר זאת לא המצלמה בלי המראה, או שיטת המדידה זה לא הצמצם, ולא היצרן של הרצועה זה לא אם הצופה אהב או לא, זאת לא ההצלחה אלה כלים, אלה מחשבות, אלה אפשרויות. יצירתיות זה האופן שבו כל אלה עברו לכם בראש לפני הקליק. צילום יצירתי זאת המחשבה מה שעבר בראש של הצלם שהפך את הקליק להחלטה, וליצירה צילום יצירתי נמדד במקוריות, נמדד בפער מאיך שזה נראה ללא מצלמה. צילום יצירתי זאת לא דיעה, זאת עובדה. כל האחריות על הצלם, על ההחלטות שלקח. האם צילם את מה שראה, או שצילם את מה שרק הוא היה מצלם. אי אפשר ללמוד יצירתיות במעבדה. אי אפשר לקנות יצירתיות באמזון. יצירתיות בצילום היא לא המטרה, היא הצלם כולו. אם מסקרן אתכם לגלות איך נראית היצירתיות שלכם, אם מסקרן אתכם אי