צילום מזווית אחרת

  צילום רחוב זה חיבור של הרבה דברים. אז קבלו שבעה דברים שכאלה. ראשית, זאת סיטואציה. מה ראית? מה הפרשנות שלך למה שראית? מה הדליק אותך שאתה רוצה לצלם. שנית, מה המרכיבים החשובים בסיטואציה, או ליתר דיוק - מה לא צריך להיות בתוך הצילום, כדי שהסיטואציה תקבל את הנוכחות המורחבת למה שרצית להראות, ואתה כצלם, תצמצם את כל היתר. שלישית, לקחת החלטות לא שגרתיות! כל אחד שהיה עומד במקומך היה רואה את מה שאתה רואה, איך אתה תצלם את זה אחרת? מה בהחלטות שאתה לוקח הוא פחות שגרתי? הזווית? האור? הקומפוזיציה? הרקע? מהירות התריס? אפשר למסגר, להוליך את העין, להתייחס לתכונות גרפיות, להתרחק או להתקרב.. רביעית, טיימינג, או "הרגע המכריע" בשפת הצלמים. צריך להיות קשוב להזדמנות. גם אם פיספסת את הסיטואציה ייתכן שהרעיון הוויזואלי יוכל לבוא לידי ביטוי בפריים נוסף, וצריך סבלנות לעשות את זה שוב, לתכנן את זה שוב. זה בדרך כלל התכונה הכי חשובה לצלם הרחוב. חמישית, להרשות לעצמך להתייחס לפוטנציאל שזיהית מחדש, לנסות ולמצוא עוד דרך להביא אותו לידי ביטוי. שישית, לצלם. שביעית, לבדוק מה יצא, להביט במסך המצלמה ולהבין מה התמונה ...

בימים אלה הוכרע גמר המזרח ב NBA (סוף מאי 2023).  בוסטון העדיפה, הוכרעה על ידי מיאמי מהמקום השמיני, וזאת אחרי שבוסטון חזרה מפיגור 3:0 רק כדי להפסיד במשחק השביעי, בבית. למי שלא עוקב אחרי כדורסל וקורא את הבלוג שלי רק כדי לעקוב אחרי צילום ופוטותרפיה, אני מתנצל... אני מחבר את זה גם לצילום... מכל מה שראיתי עלו לי 2 מסקנות חשובות מאד לגבי צילום. רגע מכריע - לפני שהעונה הנהדרת הזאת התחילה אני הימרתי על בוסטון. הכישרון, המסורת, ההתבגרות במעמדי הגמר. הרגשתי שזה הזמן שלהם. החיזוק עם ברוגדון הנהדר היה כמעט לא פייר. לאורך העונה לא ראיתי שום דבר ששינה את דעתי, טייטום היה נהדר. הם היו מקבוצות ההגנה ובהתקפה הכי טובות בליגה. ספסל איכותי עם שחקנים עם איי קיו גבוה במיוחד ויכולות הגנתיות שקשה מאד להתקיף מולם. כל זה השתנה בסדרה הזאת, בשני השליש של המשחק השני, עם ג׳ימי באטלר. כל התחושה הפנימית שלי השתנתה. ראיתי את הקבוצה כולה מתקפלת מול כח הרצון של ג׳ימי. את מיאמי מפנה שטח לג׳ימי לעבוד, וחוסר התאמות ויכולת של מאזולה ובוסטון להגיב. כמו שני שבטים שכל אחד שולח מועמד לקרב מכריע, ומיאמי שלחה את באטלר ובוסטו...