צילום מזווית אחרת

  מיני קורס, ארבעה מפגשים ללמידה והתנסות באחת האפשרויות הכי מסעירות עבור צלמים - משחקי חשיפה, וציור עם מצלמה. אם תמיד רציתם להוציא מהחוויה הצילומית שלכם משהו שהוא "יותר" ממה שאתם רואים, ממה שהעיניים שלכם רואות, האפשרות של חשיפה ארוכה ו"ציור עם המצלמה" היא אופציה נהדרת להוסיף לכלים, ולראייה הצילומית שלכם.  ב"לרמות את הזמן" נשים את הדגש על תהליכי התבוננות והזהות הצילומית שלכם כצלמים. נקודות מבט מסקרנות להתפתחות האמירה האישית שלכם . אנחנו נשתמש בחשיפות ארוכות או כפולות, נשתמש בתנועה של המצלמה, בתנועה במציאות, ובגבולות הדמיון שלנו כדי "לרמות את הזמן". הסדרה מיועדת לצלמים שמחפשים לפתח את הזהות הצילומית, לייצר חוויות מעשירות, כאמצעי להעצמת והרחבת האקספרימנטליות הצילומית שלנו, ולהכניס לתוך רגע מכריע אחד – יותר ממה שאפשר לראות במציאות. דרישות קדם אפשר לצלם בסלולרי, אבל האפשרויות מוגבלות, ולכן פחות מומלץ. עדיפות למצלמת SLR / מירורלס + עדשת זום. שליטה ביסודות הצילום. שליטה ידנית במצלמת רפלקס. מבנה התוכן 1/9/2024 17:30 - שיעור מס' 1 (זום): הצגת תהל...

קוביזם הוא סגנון אוונגרדי באמנות שיצר מהפכה בציור ובפיסול האירופי בתחילת המאה העשרים. הקוביזם אינו צופה באובייקט מנקודת מבט אחת, אלא מפרק את האובייקט לגורמיו ומציג גורמים אלה מנקודות מבט שונות באופן סימולטני. תנועה זו חוללה מהפכה בכך שדחתה מעליה דחייה גמורה של מסורת הנטורליזם בציור ובפיסול. הקוביזם החל בשנת 1906 בעבודתם של שני ציירים: הצרפתי ז'ורז' בראק והספרדי פבלו פיקאסו, שחיו באותה עת ברובע מונמארטר בפריז. הם נפגשו ב-1907 והמשיכו לעבוד בקשר הדוק עד לפריצתה של מלחמת העולם הראשונה ב-1914. הקוביזם פרח עד שנות העשרים של המאה ה-20, ואמניו המשיכו להשתמש במוטיבים קוביסטיים גם בהמשך. המושג "קוביזם" נוצר לראשונה בשנת 1908 על ידי מבקר האמנות הצרפתי לואי ווסל. המושג זכה לתפוצה רחבה, אך שני יוצריו של סגנון זה נמנעו מלהשתמש בו. הציור הקוביסטי הראשון היה, כנראה, "העלמות מאביניון" של פיקאסו. זה קוביזם אנליטי, האמן לוקח אובייקט ועושה לו אנליזה צורנית, בהשפעה מהפסיכולוגיה המתפתחת באותה תקופה, וחיפושים אחר עומק חדש בכל תחומי האמנות. "העלמות מאביניון" של פיקאסו...

  לצלם כמו קלוד סמינר לצילום אימפרסיוניסטי צילום הוא לא רק הנצחת מה שהעיניים רואות. הביטוי האומנותי כולל גם ביטויים פחות ריאליסטים, למשל הביטוי האימפרסיוניסטי, התרשמותי, ואת זה אפשר לייצר ולצלם גם באמצעות המצלמה. קלוד מונה צייר ככה לפני 130 שנה, והגיע הזמן לתת למצלמה שלכם לייצר פרשנות שלכם לעולם האומנותי הזה. הצילום דורש גישה אחרת בהתבוננות, ודגש על טכניקות מיוחדות בעבודה עם המצלמה, להשגת האפקטים הרצויים בצילום. את הסדנה מובילים דובי רומן וגלעד בנארי להרשמה מוזמנים לשלוח מייל  Gilad33@gmail.com  ואחזור אליכם התוכנית: שישה מפגשים.  אנחנו ננצל את תקופת הפריחה של חודש פברואר – מרץ כדי לצלם בהשראת קלוד מונה. בסדרה של  6 מפגשים לעבודה ומשוב אנחנו נניח תשתית והנחות יסוד למה קלוד מונה יצר כאמן, ולמה שאנחנו מנסים לעשות עם מצלמה. נדבר על השראה, טכניקה, נתרגל ונשתף לטובת משוב ולמידה. שלושה מהמפגשים יוקדשו ללימוד, ומשוב, ושלושה מפגשי שטח בבוקר שבת לתרגול מעשי ומעמיק. כאמור, ייערכו שלושה מפגשי כיתה (שיועברו גם בזום, ויוקלטו) ומפגשי השטח ייער...

צילום מקפיא את הזמן. מהירות תריס גבוהה במצלמה מקצועית יכולה להגיע ל 1/8000 משניה בודדת.. צילום לוקח שביב רגע ומקפיא אותו בעבור הצלם, המצולם ובעבור הצופה. יש לזה ערך הסטורי שנכון לאותו הרגע בדיוק, והחלטה רגשית של הצלם שזה הרגע להסב את תשומת ליבו למה שהוא צילם. לעומת צילום סטילס בצילום סרטים הזמן זז, והסרט עוקב אחרי המתרחש על ציר הזמן - החוייה של הצופה משתנה. אני מנסה להתייחס לצילום סטילס באופן פילוסופי, וברור לי שנדרשת, לפחות בחלק מהטכניקות, שליטה בעיבוד תמונה ומניפולציות בשכבות. אני מאלה שמאמין שצילום אמיתי עוסק באמת שנתפסה על ידי המצלמה ופחות בעיבוד שניתן לעשות בתמונות, כמו ש כתבתי כאן  ובכל זאת, אם הכל מתוכנן בקפידה בזמן הצילום ועיקר העבודה בעיבוד הוא ביצוע של משהו שכבר תוכנן בזמן הצילום, מבחינתי ניתן להתייחס לזה כחלק מאומנות הצילום. האם צילום יכול לרמות את הזמן? כן, כבר היום אנחנו עושים את זה. בוא נבדוק תשע דרכים ודוגמאות לרמות את הזמן 1. חשיפה ארוכה. חשיפה ארוכה במהירויות תריס איטיות, לוקחות פרק זמן מתמשך ודוחסות אותו לחלל תודעתי אחד. להבדיל מסרט שמריצים לנו מהר ומו...