צילום מזווית אחרת

צלמים אוהבים השתקפויות. בצדק. השתקפות יכולה להיות סימטריה נעימה לעין, הכפלה, הרחבה. השתקפות בצילום נוף מרווחת את התמונה, נותנת אוויר מלמעלה, וגם מלמטה. השתקפות מייצרת משחק גרפי, זרימה, לעיתים עומק.  מצד שני, השתקפות יכולה להיות סתמית, צפויה, מבחינה יצירתית היא יכולה להיות קלישאה.  השתקפות כפי שאנחנו מכירים אותה במראה, בחלון ובכלל ביום יום שלנו – עשויה להיות דבר צפוי. הרי היא שם כל הזמן. אם ניגש לצלם אותה כמו שאנחנו רגילים, ההשתקפות לא מספקת שום יצירתיות או יחודיות עבורינו כצלמים. החוכמה היא ללמוד להתבונן על השתקפויות כעל כלי בחשיבה היצירתית. כתוצאה מאיבוד אור, עיוות פרטים, טקסטורות מפני השטח או מאחוריו, וגבולות ההשתקפות – אנחנו משחקים בתודעה של הצופה, בחוסר ההבנה הרגעית שלו לגבי המחזה שהוא רואה וזוהי בדיוק הנקודה שצריך לפתח בהתבוננות שלנו! אם אתם מתבוננים על הצילומים שלי, אלה שצירפתי פה, ואתם מתקשים להבין. מה פה השתקפות, למה זה נראה ככה, מאיפה באה ההשתקפות - זאת בדיוק הנקודה היצירתית בתהליך! אז איך כדאי לנו לגשת לצילום?  ראשית, הכי קל בסלולרי. זה לא שמצלמה מקצועית לא מתאימה לזה, אבל הנ

פראידוליה פראידוליה היא תופעה פסיכולוגית בה האדם תופס גירוי עמום ומעורפל כלשהו כמוכר ובעל משמעות. הדבר מהווה הטיה קוגניטיבית של המוח, בה האדם מזהה תבניות מוכרות בתמונות ועצמים עמומים. ההטיה היא בעיקר לזיהוי מראה של פנים בגירויים עמומים כאלו. יש שאומרים שזה מתחיל אצל האדם כבר כתינוק בין יומו, כשהראייה עדיין לא התחדדה והוא מחפש לזהות ולראות את פני הוריו, ולומד את החשיבות הגדולה בלראות ולזהות פנים. כצלמים, אחד הדברים החשובים שאנחנו מנסים לפתח זאת יכולת ההתבוננות.  זאת אותה אוריינות חזותית שמאפשרת לפרק מהממציאות, תכונות נסתרות. לשים לב לדברים שבשיגרה יש להם תפקיד פרגמטי ואנחנו מנסים לשדך אותם למשמעויות נוספות כמו מטאפורה, צורה, צבע, תחושה..  יותר קל לפתח את יכולת ההתבוננות של פראידוליה כמעט מכל דבר אחר.  כמורה, אני אוהב לאתגר תלמידים בהתבוננות לבנות פריימים שמבוססים על פירוק המציאות, כמו לבנות פריים סביב צבע, או טקסטורה, או צורה גיאומטרית. לנהל דיאלוג מול המציאות שבסופו אנחנו מפרקים את כל הדברים שהעין רואה לתכונות נסתרות. אחד מהתרגילים הקלאסיים זה לצלם פרצוף.  זה יכול להיות פרצוף שאתה מסד

אנני ליבוביץ' / Annie Leibovitz תמונות קצרות היא סדרה של סרטונים שעוסקים בניתוח צילומים וסגנון צילום של צלמים בכירים בהסטוריה. הדגש הוא על גוף העבודה והסגנון היצירתי. הסרטון שודר במקור בקבוצת הצילום היצירתי - צילום מזווית אחרת בפייסבוק (מי שרוצה, מוזמן להצטרף). אפשר למצוא את הסרטון הזה, ונוספים בערוץ " על פוטו מהאוטו " ביוטיוב. נולדה ב- 2 באוקטובר 1949 אנני ליבוביץ היא צלמת פורטרטים אמריקאית-יהודייה המתגוררת בניו יורק, אשר סגנונה האומנותי מאופיין בשיתוף פעולה קרוב בין הצלם ובין המצולם. ליבוביץ' ידועה בתור הצלמת המיתולוגית של המגזין האמריקאי רולינג סטון בו הייתה הצלמת הראשית עוד בעת לימודיה. ליבוביץ' צילמה גם עבור המגזינים "ווג" ו"ואניטי פייר". היא הוציאה עשרות ספרי צילום וזכתה בפרסים רבים על עבודתה וצילומיה, והציגה תערוכות ברחבי העולם. היא ידועה בנוסף בשל צילומיה של נשים מוכות והיא צילמה פורטרטים גם באזורי מלחמה כגון סרייבו, בוסניה והרצגובינה ורואנדה. ליבוביץ' נולדה בווטרברי שבמדינת קונטיקט. היא השלישית מבין שישה ילדים. המשפחה שינתה את מקו

  צילום רחוב זה חיבור של הרבה דברים. אז קבלו שבעה דברים שכאלה. ראשית, זאת סיטואציה. מה ראית? מה הפרשנות שלך למה שראית? מה הדליק אותך שאתה רוצה לצלם. שנית, מה המרכיבים החשובים בסיטואציה, או ליתר דיוק - מה לא צריך להיות בתוך הצילום, כדי שהסיטואציה תקבל את הנוכחות המורחבת למה שרצית להראות, ואתה כצלם, תצמצם את כל היתר. שלישית, לקחת החלטות לא שגרתיות! כל אחד שהיה עומד במקומך היה רואה את מה שאתה רואה, איך אתה תצלם את זה אחרת? מה בהחלטות שאתה לוקח הוא פחות שגרתי? הזווית? האור? הקומפוזיציה? הרקע? מהירות התריס? אפשר למסגר, להוליך את העין, להתייחס לתכונות גרפיות, להתרחק או להתקרב.. רביעית, טיימינג, או "הרגע המכריע" בשפת הצלמים. צריך להיות קשוב להזדמנות. גם אם פיספסת את הסיטואציה ייתכן שהרעיון הוויזואלי יוכל לבוא לידי ביטוי בפריים נוסף, וצריך סבלנות לעשות את זה שוב, לתכנן את זה שוב. זה בדרך כלל התכונה הכי חשובה לצלם הרחוב. חמישית, להרשות לעצמך להתייחס לפוטנציאל שזיהית מחדש, לנסות ולמצוא עוד דרך להביא אותו לידי ביטוי. שישית, לצלם. שביעית, לבדוק מה יצא, להביט במסך המצלמה ולהבין מה התמונה