צילום מזווית אחרת

  מינימליזם הוא לא בהכרח להגיד פחות, אלא להגיד יותר ממה שבאמת חשוב (לצלם). זה עיקרון חשוב בצילום היצירתי, לדעת לצמצם מהפריים את כל מה שלא משרת אותך, כי צריך לזכור שצילום זאת הגישה היחידה באומנות שמתחילה עם מידע מפורט, ולא עם "דף ריק" ודמיון שממלא אותו. לפיכך, מינימליזם, מעבר לזה שהוא זאנר אומנותי שאפשר לאהוב יותר, או פחות, הוא כלי תרגול מפלא להבנה של המהות בצילום יצירתי ולקיחת החלטות וויזואליות. הכלל הראשון שצריך לזכור הוא שמינימליזם יושב על קומפוזיציה. על הגדלת החלל השלילי מסביב לנושא המצולם. לא לשים את הנושא באמצע התמונה (מה שמצמצם את הספייס הנקי מסביבו) אלא לשים אותו בנקודה פינתית, ולהגדיל בהתאמה את החלל הנקי שסביבו. הכלל השני הוא צמצום במידע החזותי. ככל שיש פחות מידע חזותי (טקסטורה, כתמים, צבע, אנשים). ככל שניתן להבין את התמונה עם פחות מידע, הרי זה משובח. בדיוק כמו הסיפור הקצר ביותר שנכתב אי פעם - למכירה נעלי תינוק. מעולם לא ננעלו. שינוי פרופורציה ופרספקטיבה. לשנות גודל מוכר של אובייקטים. אובייקט גדול שייראה קטן, אובייקט גדול שלא ניתן לצלם כקטן, להזיז הצידה, אובייקט גדול

למה שחור לבן? ואם שחור לבן, אז לצלם בשחור לבן, או לצלם בצבע ולהמיר לשחור לבן? שחור לבן מוריד הסחות דעת של צבעים ופרטים מיותרים שלא משרתים את המסר. שחור לבן הוא יותר גרפי, מבליט תכונות גרפיות של קווים וצורות גאומטריות שחור לבן מבליט תכונות של קומפוזיציה, הוא מפשט את המורכבות של תנועת העין בפריים ומסדר את המבט בפריים בצורה כזאת שיותר קל להבין את עקרונות הקומפוזיציה. ומה לגבי שחור לבן בזמן הצילום, או אחרי, בעריכה? יש הבדל? כצלם, אם אני מרגיש שהפריים הבא ״מתאים״ להיות בשחור לבן, וזה סטייט אוף מיינד שאני ממליץ לכל צלם (לחשוב על זה לפני הקליק) אני מעביר לשחור לבן. הפלא ופלא, פתאום, בשחור לבן, אני רואה הרבה יותר דקויות של התייחסות. קומפוזיציה, אור, תכונות גרפיות… אני יכול לא רק לדמיין אלא לראות את התוצאה מתבשלת לי מול העיניים. זה משנה באופן דרמטי את החוויה שלי כצלם ומשכלל באופן דרמטי את האופן שבו אני בונה את תפיסת העולם שלי על שחור לבן. כשטבח מבשל, תיאורטית הוא יכול להוסיף תבלינים למזון אחרי שהוא כבר מבושל, או להוסיף בזמן הבישול. ההבדל העיקרי הוא שאם הוא מוסיף בזמן הבישול הוא יודע בדיוק מה ה

  Light my fire הלהיט הגדול של the doors הוא השיר הראשון שכתב רובי קריגר. הראשון שהוא ניסה לכתוב בחייו. ג׳ים מוריסון שלח את חברי הלהקה לחזור עם משהו שהם כתבו ורובי קריגר, הגיטריסט של הלהקה, חזר עם השיר הראשון שהוא כתב בחייו והלהקה זכתה בתהילת עולם, עם שיר שכבש את המקום הראשון במצעדים, והוא ללא ספק הלהיט הכי גדול שלה עד היום, ופרץ עבורה את הדרך לפופולריות שנמשכת עד היום. Citizen Kane האזרח קיין הוא הסרט הראשון שאורסון וולס אי פעם כתב וביים. הסרט שנחשב בעיניי רבים כטוב ביותר בכל הזמנים, הוא הסרט הראשון שעשה היוצר שלו. בסרט יש משחקי פוקוס חדשניים, צילומים מזוויות לא שגרתיות (בעיקר מלמטה, מה שדרש מהאולפנים לבנות תקרה) ועלילה שלא מסופרת באופן כרונולוגי, יש שימוש בוואן שוט (One shot) שהיה חדשני מאד בטח תוך כדי שימוש במעברי פוקוס כחלק מהאופן שבו בעלילה מתקדמת. Psycho Killer דיוויד ביירן עף מבית הספר לאומנות שבו למד, ובגיל 23 השיר השני שהוא אי פעם כתב הפך להיות מה שהגדיר את הקריירה שלו עד היום, בגיל 70, כשאז הוא הקים את להקת ראשים מדברים וכתב את psycho killer שהפך להיות אחד השירים הגדולים