רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית סלפי

ניראות (או צילום ה"אני")

תמונה
איך אנחנו נראים כמישהו אחר מביט בנו? אנחנו יודעים, או חושבים שאנחנו יודעים, איך אנחנו נראים כשאנחנו מתבוננים על עצמנו, אבל אחד מהדברים שאנחנו חפצים בהם, זאת ניראות - שאחרים יראו אותנו, ויספרו לנו איך אנחנו נראים. צילום עושה את זה. צילום מספק לנו ניראות כי צילום לוכד בבת אחת כמה דברים לגבי המצולם - "לפני העדשה אני בעת ובעונה אחת מי שאני מאמין שהנני, מי שאני רוצה שזולתי יחשוב שהנני, מי שהצלם סבור שהנני, ומי שאותו צלם משתמש בו כדי להציג את מלאכתו." זה ציטוט של רולאן בארת (מחשבות על הצילום / 1980). חלקנו שונא להצטלם (אני בינהם), זה לא אומר שאנחנו לא רוצים ניראות. הניראות שלי מושגת כשאני מתבונן בתמונות שאני מצלם. אני רואה את ההחלטות שלי, את המצב רוח שלי, את הנרטיב שמושך אותי. אני מצלם מישהו אחר ואני רואה איך הוא מפקיד את עצמו בידיי, איך הוא מאמין שדרך נקודת המבט שלי הוא יגלה משהו שהוא אוהב על עצמו, או לפחות משהו חדש. יש לי חבורה, אתם יודעים ... קבוצת חברים קרובה, זה נפוץ בחוג המערות הגברי. בתור הצלם שבחברה, לעיתים קרובות יוצא לי לצלם מפגשים ואחר כך לשתף את האלבום ב...