צילום מזווית אחרת

  ראשית, מהי נקודת הפתיחה? צילום כתיעוד טכני המצלמה כתיעוד פסיבי מאז המצאתו, הצילום נתפס ככלי מדעי ואובייקטיבי – מכשיר שמקפיא את המציאות כפי שהיא, ללא התערבות אנושית רגשית. המיקוד נמצא בחדות, בחשיפה נכונה ובדיוק טכני. זוהי רמת הבסיס: השתקפות נטו של העולם החיצוני. זאת המלכודת האובייקטיבית - התפיסה שצילום "מראה את האמת" גורמת לנו להתייחס לתמונה כמסמך ולא כיצירה. אבל האם מצלמה באמת רואה כמו בני אדם?  במאמר הזה נצא למסע קצר שבו נשבור את הגבול הזה ונבין איך צילום הופך מתשובה על "מה הצלם ראה", לשאלות, ולחוויה נפשית. תשובות מול שאלות צילום טכני / תיעודי - נותן תשובות עובדתיות מה הצלם ראה, איפה זה צולם, מי היה נוכח, ומה היה מזג האוויר המדויק ברגע הלחיצה אמנות - שואלת את הצופה שאלות שאלות עמוקות שמאתגרות את החשיבה, פותחות פצעים או מרגיעות, ונוגעות הישר ברגש הסובייקטיבי. האומנות על פי המילון -    יצירה והבעה של רעיונות, רגשות ויופי באמצעים ויזואליים או שמיעתיים אבל הגדרה זו משאירה אותנו עם סימן שאלה: מתי יצירה ויזואלית מצליחה באמת להביע מעבר למה שהעין רואה בפשטות? אומנות אי...

  אז מה אני הכי אוהב לצלם? נוף? אורבני? אנשים? אומנותי? אני חושב שאני הכי אוהב לצלם את מה שנדמה לי שרק אני רואה. ברור שאחרים גם רואים את זה, אבל אחרת. לכן אני רץ עם הסלוגן "צילום מזווית אחרת" כבר 25 שנה. לפעמים זווית, לפעמים קומפוזיציה, לפעמים פילטר או צמצם, לפעמים בסלולרי... העיקר להעביר בצילום משהו מעבר למה שהעין רואה. מה הטעם בלהיות צלם אם אתה משקף את העולם שכולם רואים? יש ערך בתיעוד, אבל צילום של מציאות הפך להיות הדבר הכי זמין מרגע שלכל תלמיד כיתה ג' יש מצלמה איכותית בכיס כל הזמן. צילומי החדשות הראשונים באינטרנט מצולמים בסלולרי של עוברי אורח כבר שנים... פעם זה היה מקצועי רציני להיות צלם חדשות. העולם הצילומי שלי אסקפיסטי. צורני. גרפי. הומוריסטי. לעיתים הוא אסתטי בלבד, לפעמים הצילום שלי מעביר ביקורת חריפה ופעמים הוא הולך לאיבוד בעננים פילוסופיים. הצילום שלי לא תמיד פופולרי, ולא תמיד מובן, אבל הוא משקף אותי. הוא המשך ישיר של הצורה שאני חושב ואיך שאני כותב. פעם כתבתי כי רציתי שיקראו אותי. היום אני מצלם כדי להרגיש שיש לי דיעה, והצילום נותן לי קול להביע אותה. אני מצלם וכותב...