רשומות

ניל לייפר - מוחמד עלי מול קליבלנד ויליאמס

תמונה
לדמיין את הפריים, לצלם בלי לראות אותו היום המאמר שלי הוא על צילום מאד ספציפי, ולא סתם צילום, אלא כנראה צילום הספורט הגדול ביותר בהיסטוריה, כזה שגם 60 שנה אחרי שצולם, נשאר מופת של חשיבה יצירתית. אני מדבר על התמונה האייקונית של מוחמד עלי מול קליבלנד ויליאמס, שצילם ניל לייפר ב-1966. 14 בנובמבר 1966, בדיוק לפני 60 שנה, היום. ניל לייפר, צלם ספורט אילוסטרייטד, בסך הכל בן 24 אבל כבר עובד כצלם ספורט מקצועי כמה שנים. עם הגב החזק של המגזין החשוב בעולם הספורט כתמיכה, פונה למנהלי קרב האגרוף החשוב ביותר בעולם, ולמנהלי אולם האסטרודום ביוסטון, שהוקם רק שנה אחת קודם, ומציע לתלות מצלמה מעל הבמה, 24 מטר מעל המתאגרפים. יומיים לפני הקרב הוא נתלה מהמנורות, ממקם ומחזק את ההאזרבלאד שלו, עם עדשה רחבה יחסית. שוכב למעלה ובונה את הקומפוזיציה, מתכנן את מדידת האור המדוייקת, את הפוקוס, ומחבר את הפלאשים. הוא מוריד ממנה כבל הפעלה מכני כל הדרך עד למטה, ועד לכסא שבו הוא אמור לשבת, בשורה הראשונה. כדי להתקין את המערכת, לייפר נאלץ לטפס אל "גונדולת התאורה" העצומה בתקרה, לעבוד בצמוד לחשמלאים ואנשי התחזוקה (rigger...

האבסטרקט האורבני

תמונה
האבסטרקט האורבני הוא  הזמנה לפרק לגורמים את השפה החזותית המוכרת של העיר – קווים, צורות, מרקמים ואור, ולהרכיב אותה מחדש כמציאות חדשה לחלוטין. המטרה היא לייצר פרשנות אישית ומופשטת המנותקת מהפונקציונליות המקורית של המרחב. מאפיינים מרכזיים של אבסטרקט אורבני ניתוק מההקשר הוצאת אובייקט ממקומו או מקנה המידה המוכר שלו. כאשר מטשטשים את קנה המידה, מעקה מדרגות פשוט או חיפוי קיר יכול להיראות כמו ציור גיאומטרי או שרטוט טופוגרפי. צמצום דו-ממדי המרחב האורבני בנוי בתלת-ממד, אך הצילום האבסטרקטי שואף לעיתים קרובות לשטח אותו. שימוש בעדשות של אורך מוקד גדול (TELE) דוחס את הפרספקטיבה ומייצר קומפוזיציות שטוחות, גרפיות וציוריות. משחקי אור וצל כחומר גלם השתקפויות בזכוכיות, צללים חדים של סורגים או קורות ברזל, וקרני שמש שבוקעות בין בניינים הופכים לאלמנטים קומפוזיציוניים פיזיים ממש כמו האובייקטים עצמם. דגש על תבניות וחזרתיות חלונות של גורדי שחקים, קווים של מרפסות או תבניות של אריחי חזית יוצרים מוטיבים קצביים בפריים. בסופו של דבר, אבסטרקט אורבני אינו עוסק בתיעוד של העיר, אלא בחיבור האישי של הצלם שבין התודעה ל...

שארל בודרל

תמונה
  שארל בודרל היה משורר ומבקר אומנות שב 1859 הכריז שהצילום עשוי להיות סוף האמנות. אין לצילום נשמה הוא טען. כל עוד משתמשים במצלמה למטרת תיעוד - צילום מפות, שימור וזכרון, מטרות מדעיות. בכל פעם שהוא פולש לאמנות- שירה, דמיון, ורוח הוא משחית אותה. הוא דיבר על אמת מדעית לעומת יופי מדעי, ועל כך שהצילום מאפשר להמונים לקבל אמת מדעית כאומנות, במקום הרוח של היופי המדעי. הוא טען שצילום שמעתיק את המציאות וריאליסטי ראוי לזלזול, ושהמטרה היא להכניס דמיון בעבודה. הוא קרא לדמיון ״מלכת הכישורים״ וטען שהצילום לא מאפשר לו לבוא לידי ביטוי. כדי להפעיל דמיון באומנות אי אפשר להעתיק, וחייבים לפרק ולבנות מחדש, והוא האמין שהצילום לא מאפשר לעשות את זה. ציטוט שלו מ 1859 אם יותר לצילום להחליף את האמנות בחלק מתפקודיה, הוא מהרה ינשל אותה ממקומה או ישחית אותה כליל, וזאת הודות לברית הטבעית שהוא ימצא בטיפשותו של ההמון. לכן, עליו לחזור לחובתו המקורית, שהיא להיות המשרת של המדע והאמנות – אך משרת צנוע מאוד, בדומה לדפוס או לקצרנות, שלא יצרו או החליפו את הספרות מעולם בודרל גם זלזל ביופי מושלם, בסימטריה, בהגיון, בנקיון....

צילום שמספר סיפור - פוטותרפיה

תמונה
  הלווייתו של גל אייזנקוט /  אבשלום ששוני (מסוכנות פלאש 90)  הדמות המרכזית בצילום היא הרמטכ"ל לשעבר והשר (באותה עת), גדי איזנקוט.   הצילום צולם ב-8 בדצמבר 2023, במהלך הלוויתו של בנו, רס"ר (במיל') גל מאיר איזנקוט ז"ל, שנפל בקרב ברצועת עזה. האישה שנשענת עליו משמאל היא אשתו, חנה, והגבר הצעיר שנשען עליו מימין הוא בנו.   צפייה בצילום כל כך טעון מציף את הסיפור שכל ישראלי מכיר, דרך הסיפור האישי שלו בתקופת ה 7/10, ודרך האבל הלאומי, החטופים והמלחמה. יחד עם זאת יש עומק פסיכולוגי לפריים שמתבטא בסיפור הוויזואלי שלו, וניתן לבחון את המשמעויות הסמויות שלו. בתהליך התבוננות (סטודיום) נוכל לפרק את הצילום שכבה אחר שכבה.  הקשר וסביבה (קונטקסט): תאורה, קומפוזיציה, והיחס שבין הדמות למרחב סביבה. תנוחה ושפת גוף: מה הגוף משדר (מתח, הרפיה, התגוננות, פתיחות), ואיזה משקל ויזואלי תופסת הדמות המרכזית בפריים. הבעה ודינמיקה של מבטים: לאן מופנה המבט? האם יש קשר עין החוצה, עם אובייקט אחר בתוך הפריים, או שזו התכנסות פנימה? החוויה הרגשית (ה qualia של הצילום): איך כל האלמנטים הללו מ...

הקרב על האמת הוויזואלית

תמונה
  איך נדע אם תמונה היא אמיתית בעידן ה-AI, ולמה אפל יצרה לעצמה תקן אותנטיות משלה? כמה מילים קצרות המוקלדות לתוך AI מספיקות כיום כדי ליצור פריים היפר-ריאליסטי של אירוע דרמטי שלא התרחש מעולם. המציאות הטכנולוגית הזו ריסקה לחלוטין את אחד הכללים העתיקים והבסיסיים ביותר בתרבות האנושית: הקביעה כי "לראות זה להאמין" פשוט אינה נכונה עוד. כשתמונה הופכת לוויראלית ברשת, כיצד אנחנו יכולים להוכיח שהמצלמה אכן ראתה את מה שמופיע בפיקסלים? צילום אותנטי שלי מפריס "צילום" שלקח ל AI פחות מדקה לייצר כדי להתמודד עם מגיפת ה-Deepfake והזיופים הדיגיטליים, התגבשה בשנים האחרונות יוזמה כלל-תעשייתית רחבה: התקן הפתוח C2PA (חלק מיוזמת Content Authenticity Initiative). התקן זכה לתמיכה גורפת מצד יצרניות מצלמות, ענקיות תוכנה ויצרניות סלולריות, אך בלטה בהיעדרה שחקנית מפתח אחת - אפל. כעת מבינה התעשייה מה הסיבה לכך. אפל שקדה בסודיות על מענה ארכיטקטוני שונה לחלוטין: Apple Reference Image . שתי גישות מנוגדות אלו מתמודדות כעת על סדר היום הדיגיטלי, והתוצאה של המאבק הזה תגדיר מחדש את מושג האמת בעידן הדיגיטלי ב...

הנסיך הקטן - פילוסופיה של צילום ויצירתיות

תמונה
מי לא מכיר את הדמות הקטנה והזהובה, עם הצעיף המתנופף ברוח, העומדת על אסטרואיד זעיר?  "הנסיך הקטן", יצירת המופת של אנטואן דה סנט-אכזופרי, נתפסת לעיתים קרובות כספר ילדים תמים, אגדה קסומה לפני השינה. אך האמת היא שזהו אחד הספרים העמוקים, הפילוסופיים ומעוררי ההשראה שנכתבו אי פעם, המיועד בעיקר "למבוגרים, שהיו פעם ילדים". עבור צלמים, אמנים, ומחפשי דרך יצירתיים, "הנסיך הקטן" אינו רק סיפור. הוא מפת דרכים, קוד אתי ומניפסט לחיים מלאי השראה. הספר מזמין אותנו להשיל מעלינו את הציניות והקיבעון של "המבוגרים הרציניים", ולאמץ מחדש מבט מלא פליאה על העולם. אם נשכיל להתבונן ביצירה דרך עיניו של היוצר, נגלה שכל פרק בו טומן בחובו שיעור מרתק על מהות האמנות, וכוחו של הרגש המסתתר מאחורי הטכניקה. הנה כמה מהתובנות המרכזיות שאפשר לקחת מהמסע של הנסיך הקטן לעולם הצילום והיצירה שלנו אנטואן דה סנט - אכזופרי 1. "אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד": לצלם רגש, לא פיקסלים זוהי אולי הציטוט המפורסם ביותר מהספר, והוא מהווה את הלב הפועם של הצילום האמנותי. התובנה לצילום: המצל...