צילום מזווית אחרת

  הסבר על מבחני טורנס לחשיבה יצירתית, ועל הקשר לצילום, בסרטון הבא -  הדברים העיקריים שנבדקים -  גמישות – יכולת לתת תשובות – החפץ הוא קופסא, כובע וכדומה. מקוריות של התשובות - עד כמה היא תשובה שכיחה.                                                                                  אלבורציה – מידת העיבוד הנוסף אצל הנשאל, והפיתוח לתת תשובה ישירה ומפורטת. החלק המילולי כולל משימות:  המשימה הראשונה דורשת מן הילד לבטא סקרנותו ולפתח השערות במונחים של אפשרויות וכינוייה הוא "שאל ונחש". ציור מסויים מוצג בפני הילד והוא נדרש לענות על 3 שאלות מוקצבות ב-50 שורות ומעודדות אותו לשאול ולהציע מספר מירבי של אפשרויות  א. לרשום את כל השאלות הנדרשות כדי להבין את המתואר בציור;  ב. לנחש מהם הגורמים שהביאו למצב המתואר בציור;  ג. לנחש מהן התוצאות האפשריות למצב המתואר בציור).  חלק זה של המבחן מעריך את יכולתו של הילד להגיב לבלתי ידוע. התשובות ותוכנן נותנות תמונה אודות עושרו הרעיוני של הילד. הגישות השונות של הילד בדבר סיבות המצב ותוצאותיו מאפשרות להעריך את גמישות מחשבתו. הסיבות והתוצאות שנותן הוא למצב הם צ

בסרט The bang bang club מ 2010, שמספר על צלמי מלחמות בדרום אפריקה בימים האחרונים של האפרטהייד. נשאלת השאלה מה "הפוך צילום לגדול" והסרט מנסה לענות עליה. חשבתי לעזור... הסרט מספר על גרג מרינוביץ שזכה בפוליצר ב 1991 על צילום חדשותי וחבורת הצלמים שאיתו. הסרט מתחיל בראיון לתקשורת על כך שצלמים מתחרים לעיתים זה בזה כדי להשיג את התמונה הגדולה, ועל זה המראיינת עונה - מה הופך תמונה לגדולה? התמונה, זוכת הפוליצר, של גרג מרינוביץ התשובה היא לפי מה שהתמונה רוצה להשיג, ומי הקהל שצופה בה. כלומר, התשובה משתנה. מטרת הצילום לא משתנה - להשיג את האפקט, לספר את הסיפור. לעיתים זה עיתונאי, כשהתמונה מספרת את הסיפור בצורה ברורה, חותכת, גרפית. היא לא תצא מהראש של הצופה, הופכת לסמל ומשכנעת יותר מטקסט. לעיתים זה להשאיר את הצופה נפעם מול היופי, לעיתים מול הקושי. לעיתים הצילום הופך את היומיומי למיוחד, ולעיתים מראה אנשים שאף פעם לא חשבנו שנראה. צילום גדול הוא צילום חד פעמי. ייחודי. הוא עומד במבחן זמן, הוא מכיל אומץ בבחירה מה לצלם, באיל לצלם אותו, ואולי בנסיבות שבו הוא צולם. צילום גדול יכול לזכות בפר

  היא התבוננה ובחנה כ 30 צילומים. היא הולכת וחוזרת. הדפסות בגודל 13*18 מפוזרות על גבי שולחן. מסקרן לה, יפה לה, והיא חוזרת ואומרת ״אני לא יודעת במה לבחור״ ההנחייה היתה פשוטה - תבחרי את הצילום שאת הכי מתחברת אליו. היא נוגעת, אוספת אחת, משחררת, מתלבטת. מסדרת את הצילומים שיהיו ישרים, בעיקר נוגעת באלה בשחור לבן. מורגש שהיא נמשכת לאלה בשחור לבן. בסוף, מרימה ומחזיקה את תמונת השחור לבן של האיש במוזיאון. התמונה הנבחרת היא לוקחת את הצילום איתה. מתבוננת עליו, כבר לא מתבוננת אחורה על שאר הצילומים. מרגיש לי שהיא שלמה עם הבחירה. התבוננות אני מתחיל בתהליך של חידוד ההתבוננות. נשאלות שאלות שמחדדות את המחשבה, את התהליך המושכל של ההתבוננות בתמונה. שאלות על קומפוזיציה, על אור, על תפקיד הרקע, על כיווני מבט, על נושא ונשוא… גם שאלות על רגש, על אסוציאציה.. ובסוף - השאלה הכי משמעותית - ״ תני לי כותרת ״ למה הכי משמעותית? כי בעצם זאת השאלה שסוכמת את כל התהליך לשורה תחתונה - הכותרת מסכמת גם את הפונקטום וגם את הסטודיום, גם את מה שהיה אינטואיטיבי, וגם את כל התובנות מההתבוננות המעמיקה. היא לוקחת 15-20 דקות. חושבת

צילום הוא לא רק הנצחת מה שהעיניים רואות. הביטוי האומנותי כולל גם ביטויים פחות ריאליסטים, למשל הביטוי האימפרסיוניסטי, התרשמותי, ואת זה אפשר לייצר ולצלם גם באמצעות המצלמה.  קלוד מונה צייר ככה לפני 130 שנה, והגיע הזמן לתת למצלמה שלכם לייצר פרשנות שלכם לעולם האומנותי הזה. הצילום דורש גישה אחרת בהתבוננות, ודגש על טכניקות מיוחדות בעבודה עם המצלמה, להשגת האפקטים הרצויים בצילום.  ב 2023 קיימנו בהצלחה רבה את הסמינר הראשון, ואנחנו שמחים לקיים אותו שוב ב 2024, כחלון אומנותי ויצירתי, שכל כך נדרש במציאות היומיומית שלנו.  להצגת התוצרים מפעילות 2023 - את הסמינר מובילים דובי רומן וגלעד בנארי    התוכנית: שבעה מפגשים.   אנחנו ננצל את תקופת הפריחה של חודש פברואר – מרץ כדי לצלם בהשראת קלוד מונה. בסדרה של 7 מפגשים שמוקדשים לעבודה ומשוב, אנחנו נניח תשתית והנחות יסוד למה קלוד מונה יצר כאמן, ולמה שאנחנו מנסים לעשות עם מצלמה. נדבר על השראה, טכניקה, נתרגל ונשתף לטובת משוב ולמידה. ארבעה מהמפגשים יוקדשו ללימוד, ומשוב, ושלושה מפגשי שטח בבוקר שישי לתרגול מעשי ומעמיק. כאמור, ייערכו ארבעה מפגשי זום (שגם יוקלטו)

זוכרים את מלחמת המפרץ?  היינו בלחץ ונחמן שי, כמרגיע הלאומי, היה מציע שוב ושוב שנשתה מים. זה לא היה מידע חדש, זה לא שינה את המפה, אבל היה משהו במסר הזה שאפשר לנו להירגע, וזה אולי הדבר הכי חשוב בימי מלחמה. מכירים את התחושה שלכם כשאתם צופים בסרט, והוא סרט רע, ובכל זאת יש שם סצנה שהיא טובה בעינכם? אולי שקיעה שצובעת את המסך בצבעים מהממים, סילואט של הזוג, האופן שבו המצלמה זזה... אולי הילוך איטי, או דיאלוג, או משחק מבריק של אחד השחקנים, או משפט שמישהו אמר וגרם לך לחשוב… משהו. זה לא עושה את הסרט כולו טוב, ועדיין יש משהו בדבר האחד הזה שהופך את הזמן שביליתם מול הסרט לראוי, לפחות מבוזבז. לא נהניתם, אבל לפחות הרווחתם את זה. מכירים את זה? אנחנו חיים כרגע בסרט רע. בסרט הרע הזה, בתקופה הרעה הזאת, אנחנו רוצים לספק לעצמנו את הסצנה הקטנה הזאת שלא תהפוך את כל הסרט לטוב, בוודאות, אבל לפחות תספק את התחושה הזאת שאתם מכירים מהסרט עם הסצנה האחת הטובה, הנחמה שלפחות יש את זה. אנחנו מחפשים להירגע, לשתות מים ופשוט להירגע. אני מציע תרגיל בשם "הליכה שקטה" הליכה שקטה היא הליכה ללא אלקטרוניקה, ללא סלולרי,