צילום מזווית אחרת

  אז מה אני הכי אוהב לצלם? נוף? אורבני? אנשים? אומנותי? אני חושב שאני הכי אוהב לצלם את מה שנדמה לי שרק אני רואה. ברור שאחרים גם רואים את זה, אבל אחרת. לכן אני רץ עם הסלוגן "צילום מזווית אחרת" כבר 25 שנה. לפעמים זווית, לפעמים קומפוזיציה, לפעמים פילטר או צמצם, לפעמים בסלולרי... העיקר להעביר בצילום משהו מעבר למה שהעין רואה. מה הטעם בלהיות צלם אם אתה משקף את העולם שכולם רואים? יש ערך בתיעוד, אבל צילום של מציאות הפך להיות הדבר הכי זמין מרגע שלכל תלמיד כיתה ג' יש מצלמה איכותית בכיס כל הזמן. צילומי החדשות הראשונים באינטרנט מצולמים בסלולרי של עוברי אורח כבר שנים... פעם זה היה מקצועי רציני להיות צלם חדשות. העולם הצילומי שלי אסקפיסטי. צורני. גרפי. הומוריסטי. לעיתים הוא אסתטי בלבד, לפעמים הצילום שלי מעביר ביקורת חריפה ופעמים הוא הולך לאיבוד בעננים פילוסופיים. הצילום שלי לא תמיד פופולרי, ולא תמיד מובן, אבל הוא משקף אותי. הוא המשך ישיר של הצורה שאני חושב ואיך שאני כותב. פעם כתבתי כי רציתי שיקראו אותי. היום אני מצלם כדי להרגיש שיש לי דיעה, והצילום נותן לי קול להביע אותה. אני מצלם וכותב...

אוליביירו טוסקאני (Oliviero Toscani) אינו רק צלם הוא פרובוקטור, פילוסוף חזותי ואיש של אידיאולוגיה שמסרב להיכנע למוסכמות המסחריות.  שמו הפך לשם נרדף לתקשורת חתרנית בשנות ה-80 וה-90, עת שימש כמנהל האמנותי והצלם הראשי של חברת האופנה "בנטון". בקמפיינים שלו כמעט ולא נראו בגדים – במקומם הוא הציב במרכז הבמה סוגיות חברתיות בוערות: מגיפת האיידס, גזענות, דת ואנורקסיה. טוסקאני מציג גישה קונספטואלית על פני שיווק מסורתי  בעבודתו המפורסמת עבור "בנטון". טוסקאני נמנע כמעט לחלוטין מהצגת המוצרים עצמם. במקום זאת, הוא בחר להציב במרכז סוגיות חברתיות, מתוך תפיסה שחברה מסחרית צריכה להפגין אינטליגנציה ורגישות חברתית. גישה זו זכתה להצלחה חסרת תקדים והובילה לצמיחת החברה פי 20 במהלך שנות עבודתו שם. את טוסקאני הכרתי כשופט ראשי בתוכנית Masters of photogfraphy ששודרה בערוץ כאן לפני כמה שנים, ובמקור היתה הפקה של Sky Arts הבריטי. התוכנית הפגישה צלמים חובבים ומקצועיים מרחבי אירופה שהתחרו במגוון משימות צילום. טוסקאני שפט בתוכנית לצידם של צלמים ואמנים מוכרים אחרים (כמו רות בליס לוקסמבורג ודארסי פאדיל...

זה האור הפיזי שחודר דרך העדשה, והאמון האנושי במה שרואים בצילום אתמול בערב, 9/9/2026, ישבתי לראות בשעה 20:00 בערב, את ארוע ההכרזה של אפל על המוצרים החדשים שלהם. היו שמועות, כבר מזה כמה חודשים, על מה הם יכריזו, והיה הרבה עניין במכשיר המתקפל שהוכרז, אבל אני מצאתי את עצמי שוקע במחשבות מיד אחרי ההכרזה על האייפון 18 פרו, ובעיקר על מה שאפל קוראים לו  Apple Reference Image, אבל על זה בהמשך...  אפל 18 פרו החדש אנחנו חיים במציאות שבה צלמים מצלמים במצלמות מקצועיות, וגם בסמארטפונים. הדיעה הרווחת היא שסמארטפונים מספקים תחליף טוב, ולפעמים יותר מזה, למצלמה מקצועית. בפועל יש פערים גדולים של איכות, וטכנולוגיה, וחלק מ"ההישגים" של הסמארפון הם בהתחזות למצלמה מקצועית, וביכולת לגשר על היכולות האופטיות, בתוכנה והתחזות. הסמארטפונים הם כח מניע להרבה דברים שדירדרו את עולם הצילום והצלמים לקלות הבלתי נסבלת של עריכה מודרנית. זיוף של טשטוש בעומק התמונה (מצב פורטרט), הזום הדיגיטלי, הליטוש או חידוד של פרטים, המחיקה של פרטים, צילומי הירח מגוגל תמונות.. אנחנו לא הרגשנו בזמן אמת איך הופכים אותנו, הצלמים, לשקרנ...

צילום שמהימים הראשונים שלי כצלם עם ציוד "יותר מקצועי" סקרן והעסיק אותי. האפשרות לייצר באופן מיידי - מציאות אחרת שמשתקפת דרך המצלמה, היה מסקרן ומשמעותי. צילום אינפרא אדום (Infrared Photography) הוא טכניקה מרתקת שבה מצלמים את הסביבה באמצעות אור בלתי נראה לעין האנושית, באורכי גל הגבוהים מהאור הנראה (בדרך כלל מעל 700 ננומטר ועד כ-1000 ננומטר ומעלה). התוצאה היא מציאות סוריאליסטית, שבהה עצים וצמחייה מקבלים גוון לבן בוהק (אפקט שנקרא Wood Effect ), השמים הופכים כהים מאוד, והעור מקבל מראה חלק וחלומי. הטכניקה מנתקת את הצופה מהצבעים המוכרים לו ומעבירה את הדגש לטקסטורות, קונטרסט, אור וצל, מה שמאפשר מבט רענן ומושגי יותר על אובייקטים יומיים. הצילום מעניק למציאות אפקט "טרמי" כך שככל שמשהו מחזיר יותר חום ואור שמש, הוא מופיע כלבן יותר, וככל שהאור נבלע בו ולא חוזר, הוא כהה יותר. מדובר בגלי אור בתדרים שהעין לא רואה, וכדי שהמצלמה תראה ותראה אותם, נדרש פילטר IR, פילטר שניתן להבריג בחלק הקדמי של העדשה, אבל צריך גם לנטרל פילטר פנימי בגוף המצלמה שמבטל את ההשפעה שלו. לכן יש מצלמות שיותר טוב...