צילום מזווית אחרת

אוליביירו טוסקאני (Oliviero Toscani) אינו רק צלם הוא פרובוקטור, פילוסוף חזותי ואיש של אידיאולוגיה שמסרב להיכנע למוסכמות המסחריות.  שמו הפך לשם נרדף לתקשורת חתרנית בשנות ה-80 וה-90, עת שימש כמנהל האמנותי והצלם הראשי של חברת האופנה "בנטון". בקמפיינים שלו כמעט ולא נראו בגדים – במקומם הוא הציב במרכז הבמה סוגיות חברתיות בוערות: מגיפת האיידס, גזענות, דת ואנורקסיה. טוסקאני מציג גישה קונספטואלית על פני שיווק מסורתי  בעבודתו המפורסמת עבור "בנטון". טוסקאני נמנע כמעט לחלוטין מהצגת המוצרים עצמם. במקום זאת, הוא בחר להציב במרכז סוגיות חברתיות, מתוך תפיסה שחברה מסחרית צריכה להפגין אינטליגנציה ורגישות חברתית. גישה זו זכתה להצלחה חסרת תקדים והובילה לצמיחת החברה פי 20 במהלך שנות עבודתו שם. את טוסקאני הכרתי כשופט ראשי בתוכנית Masters of photogfraphy ששודרה בערוץ כאן לפני כמה שנים, ובמקור היתה הפקה של Sky Arts הבריטי. התוכנית הפגישה צלמים חובבים ומקצועיים מרחבי אירופה שהתחרו במגוון משימות צילום. טוסקאני שפט בתוכנית לצידם של צלמים ואמנים מוכרים אחרים (כמו רות בליס לוקסמבורג ודארסי פאדיל...

זה האור הפיזי שחודר דרך העדשה, והאמון האנושי במה שרואים בצילום אתמול בערב, 9/9/2026, ישבתי לראות בשעה 20:00 בערב, את ארוע ההכרזה של אפל על המוצרים החדשים שלהם. היו שמועות, כבר מזה כמה חודשים, על מה הם יכריזו, והיה הרבה עניין במכשיר המתקפל שהוכרז, אבל אני מצאתי את עצמי שוקע במחשבות מיד אחרי ההכרזה על האייפון 18 פרו, ובעיקר על מה שאפל קוראים לו  Apple Reference Image, אבל על זה בהמשך...  אפל 18 פרו החדש אנחנו חיים במציאות שבה צלמים מצלמים במצלמות מקצועיות, וגם בסמארטפונים. הדיעה הרווחת היא שסמארטפונים מספקים תחליף טוב, ולפעמים יותר מזה, למצלמה מקצועית. בפועל יש פערים גדולים של איכות, וטכנולוגיה, וחלק מ"ההישגים" של הסמארפון הם בהתחזות למצלמה מקצועית, וביכולת לגשר על היכולות האופטיות, בתוכנה והתחזות. הסמארטפונים הם כח מניע להרבה דברים שדירדרו את עולם הצילום והצלמים לקלות הבלתי נסבלת של עריכה מודרנית. זיוף של טשטוש בעומק התמונה (מצב פורטרט), הזום הדיגיטלי, הליטוש או חידוד של פרטים, המחיקה של פרטים, צילומי הירח מגוגל תמונות.. אנחנו לא הרגשנו בזמן אמת איך הופכים אותנו, הצלמים, לשקרנ...

צילום שמהימים הראשונים שלי כצלם עם ציוד "יותר מקצועי" סקרן והעסיק אותי. האפשרות לייצר באופן מיידי - מציאות אחרת שמשתקפת דרך המצלמה, היה מסקרן ומשמעותי. צילום אינפרא אדום (Infrared Photography) הוא טכניקה מרתקת שבה מצלמים את הסביבה באמצעות אור בלתי נראה לעין האנושית, באורכי גל הגבוהים מהאור הנראה (בדרך כלל מעל 700 ננומטר ועד כ-1000 ננומטר ומעלה). התוצאה היא מציאות סוריאליסטית, שבהה עצים וצמחייה מקבלים גוון לבן בוהק (אפקט שנקרא Wood Effect ), השמים הופכים כהים מאוד, והעור מקבל מראה חלק וחלומי. הטכניקה מנתקת את הצופה מהצבעים המוכרים לו ומעבירה את הדגש לטקסטורות, קונטרסט, אור וצל, מה שמאפשר מבט רענן ומושגי יותר על אובייקטים יומיים. הצילום מעניק למציאות אפקט "טרמי" כך שככל שמשהו מחזיר יותר חום ואור שמש, הוא מופיע כלבן יותר, וככל שהאור נבלע בו ולא חוזר, הוא כהה יותר. מדובר בגלי אור בתדרים שהעין לא רואה, וכדי שהמצלמה תראה ותראה אותם, נדרש פילטר IR, פילטר שניתן להבריג בחלק הקדמי של העדשה, אבל צריך גם לנטרל פילטר פנימי בגוף המצלמה שמבטל את ההשפעה שלו. לכן יש מצלמות שיותר טוב...

פרנקו פונטנה (Franco Fontana) נפטר הלילה בגיל 92. פונטנה נחשב בעיניי (ולא רק בעיניי) לאחד מחלוצי צילום הצבע האמנותי ומאסטר בקומפוזיציה. בשנות השישים, כשהצילום האמנותי הקלאסי נשלט כמעט לחלוטין על ידי הגישה המסורתית של שחור-לבן, בחירה בצבע נחשבה לצעד נועז, וכמעט חתרני. השימוש בצבע נתפס אז פעמים רבות כנחלתם של צלמים מסחריים, צילומי פרסומות או חובבים. פונטנה ראה בו הזמנות למשהו אחר לגמרי. הוא לא חיפש אחרים שעשו את זה לפניו, שהשתמשו בצבע כמרכיב אומנותי. פונטנה הפך את הצבע לשפה העיקרית שלו. לא ככלי עזר להעתקת המציאות, לדיוק מה שעיניו ראו. הוא השתמש בצבע כמרכיב אקספרסיבי ועצמאי שנועד לעורר רגש ולברוא עולם. הצבע היה הנושא, לא הפרט. פונטנה הביא אל צילום הנוף גישה מינימליסטית, נקייה ומתוחכמת בצורה יוצאת דופן. במקום להתמקד בטקסטורות ובפרטים הקטנים והריאליסטיים של שדה או בניינים בעיר, הוא בחר לדלג מעליהם. עם המצלמה שלו, נופים כפריים ועירוניים כאחד הפכו למשטחים גיאומטריים של צבע עז, קווים חדים וצורות פשוטות.   באמצעות קומפוזיציות סגורות, מסגור פנימי קפדני וחיתוכים מדויקים, פונטנה בודד מקטעים מה...

לא צל, שהוא ההיטל שנופל מהדמות כתוצאה ממפגש עם מקור האור, אלא הצללית שהיא האובייקט עצמו, שהיא מפגש עם הדמות כשיש מאחוריה מקור אור שגורם לה להופיע חשוכה, ללא פרטים. הצללית (Silhouette) היא אחד הכלים העוצמתיים ביותר בארגז הכלים של הצלם. בניגוד לצילום המסורתי המבקש לחשוף את מלוא פרטי האובייקט, צילום צללית בוחר להשמיט את הפרטים, למחוק את הטקסטורה והצבע, ולהשאיר את הבמה כולה לקונטור, לצורה ולגיאומטריה הטהורה. כאשר משתמשים בה נכון, הצללית אינה רק היעדר אור, אלא נוכחות ויזואלית בולטת שמייצרת עניין עמוק בצילום יצירתי. מינימליזם (Minimalism): הצללית מפשטת את המציאות ומצמצמת אותה לקווים ולצללים בלבד. היעדר הפרטים מאפשר לצופה להתמקד בצורה הבסיסית של האובייקט, מה שמחזק את הקומפוזיציה והופך את הפריים לנקי, עוצמתי וקל לקריאה ויזואלית. יצירת מסתורין ונרטיב פתוח: הסתרת פני המצולם, ההבעות והפרטים הקטנים מייצרת תחושת מסתוריות. הצללית הופכת את האובייקט לדמות אוניברסלית, ומזמינה את הצופה להשלים את הסיפור בדמיונו. מי היא הדמות? לאן היא הולכת? העמימות הזו מעוררת סקרנות ומעמיקה את המעורבות הרגשית של הצופה....