צילום מזווית אחרת

1. רוב הצילומים שאנחנו מתכננים בראש, מבוססים על תמונות שכבר ראינו. יפים ככל שיהיו, זאת לא יצירתיות. יצירתיות זה לנסות ולצלם תמונה שאף פעם לא ראינו. צילום של אובייקטים, יפים ככל שיהיו, כמו מקומות, או תינוקות, ילדים, או חיות - מבטא את היצירתיות של הבריאה, נוף יפה, מציאות שיש בה עניין, או את יופיו של העולם, אבל לא מבטא את היצירתיות של הצלם. היצירתיות של הצלם מתבטאת בהחלטות צילומיות, ולא בדבר שאותו בחרת לצלם. 2. כדי לא להיות אדם שמצלם, אלא צלם שחושב כמו צלם, צריך לזכור שאדם רגיל מתייחס למצלמה כאילו היתה העיניים שלו, הרחבה ותיעוד של מה שהעין רואה. צלם מנסה לספר סיפור, לתת הקשר ולנסות ולייצר עניין אצל מי שעשוי לראות את הצילום שלו, אפילו אם הוא ראה את המציאות בעיניו - ולמצוא בה עניין חדש. המפתח הוא לנהל ״דיאלוג״ דמיוני מול הצופה שיראה את התמונה. האם אתה מעביר לו את מה שאתה רואה, או שאתה מספר עליו סיפור, מכניס אותו להקשר, מבליט בתוכו תכונות של צבע או צורה? 3. כדי לצלם באופן שצלמים חושבים, צריך להכיר את המגוון העצום של הפערים בין איך שהמצלמה רואה את המציאות, לאיך שהעיניים רואות אותה, ולהוסיף ...

  Light my fire הלהיט הגדול של the doors הוא השיר הראשון שכתב רובי קריגר. הראשון שהוא ניסה לכתוב בחייו. ג׳ים מוריסון שלח את חברי הלהקה לחזור עם משהו שהם כתבו ורובי קריגר, הגיטריסט של הלהקה, חזר עם השיר הראשון שהוא כתב בחייו והלהקה זכתה בתהילת עולם, עם שיר שכבש את המקום הראשון במצעדים, והוא ללא ספק הלהיט הכי גדול שלה עד היום, ופרץ עבורה את הדרך לפופולריות שנמשכת עד היום. Citizen Kane האזרח קיין הוא הסרט הראשון שאורסון וולס אי פעם כתב וביים. הסרט שנחשב בעיניי רבים כטוב ביותר בכל הזמנים, הוא הסרט הראשון שעשה היוצר שלו. בסרט יש משחקי פוקוס חדשניים, צילומים מזוויות לא שגרתיות (בעיקר מלמטה, מה שדרש מהאולפנים לבנות תקרה) ועלילה שלא מסופרת באופן כרונולוגי, יש שימוש בוואן שוט (One shot) שהיה חדשני מאד בטח תוך כדי שימוש במעברי פוקוס כחלק מהאופן שבו בעלילה מתקדמת. Psycho Killer דיוויד ביירן עף מבית הספר לאומנות שבו למד, ובגיל 23 השיר השני שהוא אי פעם כתב הפך להיות מה שהגדיר את הקריירה שלו עד היום, בגיל 70, כשאז הוא הקים את להקת ראשים מדברים וכתב את psycho killer שהפך להיות אחד השירים הגד...

  שואלים אותי מה זה יצירתיות... יצירתיות היא לוותר על כל מה שאתה חושב שאתה יודע יצירתיות היא נקודת המפגש של הנפש והגישה החיובית יצירתיות היא להתבונן על העולם מעיניים של ילד יצירתיות היא לקחת החלטות שמעולם לא לקחת יצירתיות היא לא להיות חכם אלא להיות ממזר יצירתיות היא להקשיב לעצמך ולא לאחרים יצירתיות היא להיות לבד ולא להרגיש ככה יצירתיות היא למצוא את היופי שבפשטות יצירתיות היא להיות הכי אתה שאפשר יצירתיות היא האהבה ליוצא מן הכלל יצירתיות היא החופש המוחלט לטעות יצירתיות היא מחשבה שמעולם לא חשבת יצירתיות היא לעשות הרבה עם מעט יצירתיות היא לא לחקות, אלא לחכות

הבוקר זה ה 1/1/2020. חיכיתי בסבלנות.  אתמול הסתיים לו עשור והמדיה התפוצצה מסיכומי עשור, ותחזיות לעשור הבא, אבל אני רציתי להגיד משהו אחר. העשור שהסתיים היה מצוין, והוא כבר חלק מהעבר. העשור שיהיה הוא אתגר שכדאי להתכונן אליו, אבל לא להשקיע בו אנרגיה על חשבון הרגע הזה. ממש עכשיו, מסביבכם, מתחבאות המון סיבות לאושר, סימנים של צמיחה והתפתחות. צריך לחשוב כמו מצלמה כי לראות אותם. להתבונן. רציתי לכוון אתכם להתבונן על הרגע הזה, לחשוב כמו מצלמה. המצלמה הופכת את הרגע הזה, לנצח. העין האנושית שלנו רואה הרבה יותר מהמצלמה, שנאלצת לעבוד תחת מגבלות.. העין שלנו רואה זווית יותר רחבה, מסוגלת לראות טווח דינמי יותר גדול, מסוגלת לראות עומק שדה עצום, ומספקת לנו הרבה יותר אינפורמציה. העין לא נאלצת לחלק את המציאות לחתיכות ומספקת לנו המון מידע. אז אם יש לנו כל כך הרבה אינפורמציה מהעין, למה שבכלל נרצה ונתלהב ממצלמה? רק העניין של התיעוד? יש דרכים קלות ופשוטות לתעד, זה לא הקסם של הצילום, זה לא מה שעושה ממנו אומנות שאנחנו תולים בסלון, וזה לא מה שעושה מצילומים אייקונים בהיסטוריה האנושית, ובהיסטוריה ה...

נתחיל בסיפור קצר.  שניים מסתובבים בג'ונגל. עוצרים ליד נחל קטן, מורידים נעליים ושמים את הרגליים בזרם הקריר, ונרגעים. לפתע אריה מגיח מהשיחים ומתבונן עליהם ממרחק קצר. אחרי קיפאון של רגע אחד מהם מושיט יד לנעליים וקושר טוב את השרוכים שלו. החבר שלו שואל אותו:"מה אתה עושה? אתה לא נורמלי? למה לך להתעכב על השרוכים, בוא נברח יחפים, אתה הרי לא הולך להשיג את האריה בריצה". אז הוא עונה לו: "אני לא צריך להשיג את האריה, אני רק צריך להשיג אותך".   העולם שאנחנו חיים בו מבוסס על תחרותיות, על הישרדות. אנחנו רגילים כל חיינו להיות בתחרות, גם אם אנחנו לא אנשים תחרותיים. כמעט ואין אפשרות אחרת. בעת הקדומה תחרות היתה באה לידי ביטוי בהישרדות. החזק שורד. כיום אנחנו בתחרות מלידה. בבית אנחנו מתחרים מול אחינו על תשומת לב של ההורים, ואז בבית הספר, ובין החברים. תחרות על איך שאנחנו נראים, על מקום עבודה, על להיות עובד מצטיין. תחרות על כסף ורכוש, תחרות על אהדה וסטטוס, ותחרות מול מתחרים על ליבה של אהבת חיינו. לא פלא שאנחנו תחרותיים, הסביבה מכריחה אותנו לזה. המציאות מכריחה. ת...

 על זרם, אבנים וסלעים (או, האם  אפשר ללמוד יצירתיות?). חוכמה, או כל דבר שאנחנו יודעים, בעצם מבוסס על זיכרון . אם למדנו ושכחנו, הרי אנחנו כבר לא יודעים. כל מה שנזכור החל מטריוויה ועד נוסחאות ונתונים, זה סך הידע שלנו והכושר שלנו להסיק ממנו מסקנות. מה מייצר אצלנו זכירות גבוהה? בדרך כלל זאת רפטיציה, לחזור על משהו שוב ושוב עד שבעצם הוא הפך להיות "מתוכנת" בתוכינו. הפכנו אותו להרגל, לשיגרה, למשהו שלא נשכח. ככל שנחזור על משהו יותר פעמים אנחנו נהפוך למומחים. בין אם זה רכיבה על אופניים, נגינה על גיטרה, או פתירת משוואות מתמטיות.  אם כך, נחזור על משהו שוב ושוב, ונהיה מומחים. נפתח הרגלי חשיבה שיעזרו לנו לזכור ולדעת. דמיינו את המוח שלכם בזמן שאתם ילדים כנהר של מידע שזורם לכל הכיוונים. כל ידע שצברתם, וכל הרגל שרכשתם הם כאבנים בנהר שמתמקמות להן והמים זורמים סביבן. המומחיות שלנו תיוצג על ידי סלע גדול שמסיט את הזרם מסביבו. כל אחד מאיתנו, כאדם שונה על מסלול חיים שונה, ממקם אבנים אחרות, סלעים אחרים, במיקום שונה בנהר. עם השנים הנהר זורם בצורה אחידה מסביב לאבנים ולסלעים ...

"לצלם את מה שאתה חושב, לא את מה שאתה רואה" זה האתגר של הצלם היצירתי. זאת משימה קשה. צילום יצירתי הכי קל ללמוד בתחילת הדרך (עוד לפני תריס וצמצם) או בנקודה שאתה כבר מרגיש בטוח בידע הטכני באופן כזה שהוא בא "אוטומטי" ובלי שאתה חושב עליו לפני כל קליק. יש כאלה שמסתדרים מצוין בלי להיות יצירתיים כצלמים, וזה בסדר, אבל אלה שכן רוצים להיות יצירתיים.. מה המוקשים העיקריים שמפריעים להם?  1.      יצירתיות לא ניתן לקנות כמו ציוד.  את היצירתיות לא ניתן לקנות בכסף. אם אתה רוצה להיות צלם מאקרו, או לצלם ציפורים, או סטודיו, ברור לך שאתה צריך להשקיע בציוד. אתה שואל, משווה, קורא, מקבל המלצות, ואז קונה במיטב כספך את הציוד שעוזר לך לעשות את העבודה בצורה מקצועית. בצדק. בלי הציוד הנכון, יש סוג מסויים של צילומים שלא תוכל לצלם. עקומת הלמידה לעבוד עם ציוד היא ברורה. אחרי הכסף שהשקעת בציוד, ללמוד לתפעל אותו נכון. מה כל כפתור עושה? איך הציוד מתנהג בתנאים משתנים? איך אחרים משתמשים בו? אחרי שלמדת אתה מתמקצע, ואז... ואז הגעת לתקרת הזכוכית. אתה מגלה את מה שטבחים גילו כבר מזמן... התנור הכי ...

לא כולנו רואים את אותו הדבר. כמורה לצילום, אני יושב עם תלמידים על תמונות שהם צילמו. אנחנו יושבים ביחד ומתבוננים על אותה תמונה ולכאורה אנחנו מביטים על אותו דבר, אבל כל אחד מאיתנו רואה דבר שונה. חברי דן הראה לי תמונה שהוא צילם של קיר מחוספס עם אבנים גדולות וגסות , ובפינה השמאלית התחתונה ניתן היה להבחין בזוג מתחבק הוא נתן לתמונה שם – " כותל החיבוקים ". עד כאן הכל בסדר, הוא יכול, כמובן, לקרוא לתמונה איך שהוא רוצה. הוא שאל אותי לדעתי. עניתי לו שבעיניי הכותרת לא מתאימה. אני ראיתי איך הקיר מבטא קונטרסט רעיוני לחיבוק. איך החיבוק בעצם מבליט את ההיפך ממה שהקיר מבטא. יותר מזה, נכנסתי לצלם לתוך הראש, לשיקול הדעת בבניית הקומפוזיציה. העובדה שהצלם בחר למקם חלק כל כך משמעותי לקיר ולשים את הזוג בפינה, רמז לי שהצלם ראה בדיוק את מה שאני ראיתי, שהזוג מייצג פינה של חיבוק בסביבה המייצגת הפוך. רק אחרי שאמרתי את זה, הוא חזר לרגע שבו הוא צילום ונזכר שכך באמת היה. למעשה, דרך ההתבוננות בתמונה אני ראיתי את הצלם לא פחות מאשר את מה שהוא צילם. כשגורג' בוש רץ לנשיאו...