צילום מזווית אחרת

  צילום יכול להיות מקום לברוח אליו, למצוא בו פרשנות אסקפיסטית לעולם הרועש, והוא יכול להיות בדיוק "הצד השני" של זה. צילום יכול להנציח ולהעצים את המכוער והבוטה שיש במציאות. בסרט "הקרב על אמריקה" (" Civil War ") מוצגת אמריקה דיסטופית, בעתיד הלא רחוק. הסרט מתמקד בקונפליקט פנים אמריקאי בעקבות תקרית של ירי המוני, שמובילה לסדרה של מאורעות שמחריפים את הפילוג בחברה האמריקאית עד כדי מלחמת אזרחים. העלילה עוקבת אחר דמויות שונות שמייצגות צדדים שונים בקונפליקט הזה, כולל צוות עיתונות שבו מודגשת דמות של צלמת דוקומנטרית המתעדת את המאורעות והנפגעים (קירסטין דנסט). כצלם, מצאתי את עצמי עוקב אחרי הסרט לא רק מבחינת העלילה, המשחק, הבימוי, וכל הדברים הרגילים, אלא דווקא על האופן שבו מוצג התפקיד של הצלם, גם בקידום העלילה, אבל גם מהצד הפסיכולוגי של הצלם, והפער מאיך שאני תופס צילום. חלק מחבריים הטובים ביותר בתחום הצילום הם צילומי עיתונות. הם מוצאים את עצמם בלב העימות, מביאים את הסיפור העיתונאי תוך סיכון חיים ממשי. יש רגעים בסרט שהצלמים משולים ללוחמים. בעוד הלוחמים יורים בנשק ומ...

סרט קולנוע, או סרט ווידאו באופן כללי, מזמנים לנו חוויה של סיפור מתגלגל. העמקה לתוך דמויות, סצינות מתחלפות, מעקב על גבי ציר זמן והעמקה מתפתחת. זה מאד שונה ממה שקורה לנו מול צילום "סטילס" שהוא קפוא, מזמן התבוננות מעמיקה שבעצם מתפתחת בדמיון של הצופה. על הפער הזה יש לצילום סטילס זכות קיום. תחשבו על זה, סרט ווידאו הוא בעצם כמות עצומה של צילומי סטילס ברצף. למה שצילום סטילס בודד ייהנה מיתרון על גבי היכולת של צילום ווידאו שמאפשר כל כך הרבה יותר? החוקיות בצילום ווידאו וסטילס שונה, ומרחב התמרון של "מספר הסיפורים" בצילום ווידאו הוא עצום. הוא יכול לשחק עם אור וקומפוזיציה בתוך סצינה, להזיז את המצלמה קרוב ורחוק מהדמויות, וכמובן לשרת סיפור מתגלגל שזורק את הצופה בין תוכן ואסתטיקה, ולא נשען על פריים בודד שצריך להגיד "הכל".  לעומתו, צילום סטילס מבקש מהצופה יותר זמן, יותר קשב. הוא לא רץ הלאה, אלא מושך את תשומת הלב לפרטים, להתעמקות, לתהליך רגשי, חווייתי. דמיון משלים, אלובורציה, השלכתיות.. פריים בודד מייצר מעורבות גבוהה יותר מהצופה, דורש ממנו להשלים פערים. אם תרצו צילום סטילס ...

קולנוע וצילום "סטילס" הם אחים מאותו אבא, מאד שונים, אבל עדיין אחים. הסרט המתמשך, לעומת הרגע הקפוא. שניהם עוסקים במציאות כפי שהמצלמה רואה אותה, אבל הפרשנות היא אחרת, וחוויית הצופה היא שונה. לעיתים אותה מצלמה בדיוק יכולה לצלם סטילס או לצלם סרט, אבל התוצאות יהיו מאד שונות גם עבור הצלם, ובוודאי שבעבור הצופה. המאמר הזה לא עוסק בהבדלים בין שניהם, אלא דווקא בצורה שבה צילום "סטילס" מקבל התייחסות בסרטים. בהשראה של צילום סטילס בקולנוע, והפוך. אני לא מתכוון לסרטים שעשו על אמנים או צלמים, זה שווה מאמר נפרד, אלא סרטים שיכולים להוות השראה ומחשבה מעמיקה על צילום סטילס. אז הנה המלצות על סרטים, שכל מי מחפש השראה בסטילס צריך להכיר, לטעמי. 1. קירות צדדיים   סרט ארגנטינאי רגיש ומצחיק. בחור מורכב, עם פוביות מהעולם שבחוץ, בוחר להישאר מול המחשב, לעבוד מהבית. הפסיכולוג שלו ממליץ לו לצאת החוצה, להשתמש בפוטותרפיה. לצלם מציאות שתעשה לו טוב, ( תהליך של Re-framing). סרט מקסים שממחיש את הכח של הצילום כמיינדפולנס, תשומת לב לכאן ולעכשיו ולהתבוננות מעמיקה. למי שמתעניין בצילום כפוטו...