צילום מזווית אחרת

מי שמכיר אותי, יודע שבשנים האחרונות אימצתי גישה יותר רוחנית לחיים. הצילום הוביל אותי למקומות ריגשיים מאד והתמודדות עמוקה יותר עם החיים. זה התחיל כצפוי, כשהמצלמה נותנת לי את מה שאתם מצפים – ויזואליות, תחביב, ולייף סטייל, אבל פתאום הצילום הפך לדרך להתמודדות עם קושי, עם שיעמום, עם היעדר סיפוק, עם כאב, עם הרבה כאב. כן. לחיות כאן ועכשיו. כוחו של הרגע הזה. רגע מכריע. תמונות מהחיים. אבי נפגע קשה מאד בתאונת דרכים קשה ובלי להבין מה קורה נתלשתי מהחיים שלי. נתלשתי מהעבודה, מאשתי, מהילד שבדיוק נולד לי. שמתי את החיים על הולד, וחברתי לגור עם אמא שלי ולטפל באבי שהיה בתרדמת. הדרך שלי להתמודד היתה לצלם עד שהכאב היטשטש והמחשבות נעלמו בתוך כרטיס הזיכרון שבראשי. לא הייתי מודע למה שקורה לי, אבל הצילום היה האסקפיזם ששמר על השפיות שלי. הצילומים שלי היו מחויכים, הנפש ניסתה לאזן את מה שהמציאות התקשה לספק. הייתי מנצל כל הזדמנות ללכת ולצלם. לא היתה לי אג'נדה ניו אייג'ית. לא קיבלתי הדרכה של גורו, לא ראיתי פסיכולוג, לא עשיתי מדיטציות  ועל פוטותרפיה לא שמעתי. הכל קרה בדרך הטבע, כי כשאין בר...