צילום מזווית אחרת

כשאנחנו מטיילים בחו"ל, רואים עולם, חווים אותו... האם בליבו של הרגע המזוקק הזה, באמת צריך מצלמה? השאלה הזאת פותחת נושא מרתק של זיכרון ויזואלי (Visual Memory). איך זה עובד? האם המצלמה מתפקדת כמתעדת, כזיכרון ויזואלי שממנו אנחנו מפתחים זיכרונות ארוכי טווח, או שאולי המצלמה מרדדת את החוויה ומנתקת אותך מהרגע עצמו? שמעתי מגוון דעות בנושא הזה, וכנראה שאין דיעה אחת נכונה מאחרות. אני מציע לקחת רגע וללמוד את הנושא, ואולי למצוא מה תפקיד המצלמה עבורכם, או במילים אחרות - האם כדאי לכם להיות הצלמים בטיול הבא? מחקר גדול ומקיף שהתפרסם לאחרונה (לינק למחקר מצורף בסוף הטקסט) מצביע על כך שאנחנו מצלמים בטיולים כמעט פי 3 ממה שצילמנו פעם. בעבר, בטיול רגיל (משפחתי) היינו מצלמים 24 תמונות ביום, וכיום 77 צילומים ביום. צלמים (גם החובבים שבנינו), שמטיילים על מנת לצלם, מצלמים לדעתי מעל 800 צילומים ביום. אנחנו מצלמים הרבה יותר ממה שצילמנו בעבר וזה לא רק הפעולה המכנית, זה אומר שזמן רב יותר מוקדש למצלמה ופעולת הצילום על חשבון "הנוכחות" ברגע עצמו, או עם האנשים שסביבכם. צילום הוא אקט אינדיבידואלי