צילום מזווית אחרת

"לצלם את מה שאתה חושב, לא את מה שאתה רואה" זה האתגר של הצלם היצירתי. זאת משימה קשה. צילום יצירתי הכי קל ללמוד בתחילת הדרך (עוד לפני תריס וצמצם) או בנקודה שאתה כבר מרגיש בטוח בידע הטכני באופן כזה שהוא בא "אוטומטי" ובלי שאתה חושב עליו לפני כל קליק. יש כאלה שמסתדרים מצוין בלי להיות יצירתיים כצלמים, וזה בסדר, אבל אלה שכן רוצים להיות יצירתיים.. מה המוקשים העיקריים שמפריעים להם?  1.      יצירתיות לא ניתן לקנות כמו ציוד.  את היצירתיות לא ניתן לקנות בכסף. אם אתה רוצה להיות צלם מאקרו, או לצלם ציפורים, או סטודיו, ברור לך שאתה צריך להשקיע בציוד. אתה שואל, משווה, קורא, מקבל המלצות, ואז קונה במיטב כספך את הציוד שעוזר לך לעשות את העבודה בצורה מקצועית. בצדק. בלי הציוד הנכון, יש סוג מסויים של צילומים שלא תוכל לצלם. עקומת הלמידה לעבוד עם ציוד היא ברורה. אחרי הכסף שהשקעת בציוד, ללמוד לתפעל אותו נכון. מה כל כפתור עושה? איך הציוד מתנהג בתנאים משתנים? איך אחרים משתמשים בו? אחרי שלמדת אתה מתמקצע, ואז... ואז הגעת לתקרת הזכוכית. אתה מגלה את מה שטבחים גילו כבר מזמן... התנור הכי איכו

לא כולנו רואים את אותו הדבר. כמורה לצילום, אני יושב עם תלמידים על תמונות שהם צילמו. אנחנו יושבים ביחד ומתבוננים על אותה תמונה ולכאורה אנחנו מביטים על אותו דבר, אבל כל אחד מאיתנו רואה דבר שונה. חברי דן הראה לי תמונה שהוא צילם של קיר מחוספס עם אבנים גדולות וגסות , ובפינה השמאלית התחתונה ניתן היה להבחין בזוג מתחבק הוא נתן לתמונה שם – " כותל החיבוקים ". עד כאן הכל בסדר, הוא יכול, כמובן, לקרוא לתמונה איך שהוא רוצה. הוא שאל אותי לדעתי. עניתי לו שבעיניי הכותרת לא מתאימה. אני ראיתי איך הקיר מבטא קונטרסט רעיוני לחיבוק. איך החיבוק בעצם מבליט את ההיפך ממה שהקיר מבטא. יותר מזה, נכנסתי לצלם לתוך הראש, לשיקול הדעת בבניית הקומפוזיציה. העובדה שהצלם בחר למקם חלק כל כך משמעותי לקיר ולשים את הזוג בפינה, רמז לי שהצלם ראה בדיוק את מה שאני ראיתי, שהזוג מייצג פינה של חיבוק בסביבה המייצגת הפוך. רק אחרי שאמרתי את זה, הוא חזר לרגע שבו הוא צילום ונזכר שכך באמת היה. למעשה, דרך ההתבוננות בתמונה אני ראיתי את הצלם לא פחות מאשר את מה שהוא צילם. כשגורג' בוש רץ לנשיאו