צילום מזווית אחרת

המזוזה היא דימוי לאיזון שמשתקף בצילום. הסרטון הבא פותח את הרעיון הזה.   הקלף מכיל תמיד את שמע ישראל בכתב רש״י. התוכן לא משתנה, התוכן הוא הקדוש, הוא הסיבה, אבל הוא לא משתנה. אנשים משקיעים ממיטב כספם בשידרוג בית המזוזה שאין לו ערך קדושתי. בלי הקלף בית המזוזה חסר ערך מבחינת אמונה וקדושה. יחד עם זאת, ערך המזוזה כולה עולה עם בית המזוזה. ככל שהוא מושקע ואסתטי וגדול ומפואר, המזוזה נחשבת ומאפשרת את ההיכל שבו היא ניצבת. כצלם, המזוזה הינה מטאפורה: ה”קלף” הוא הרעיון, הסיפור, הכוונה. בית המזוזה הוא הפריים, הקומפוזיציה, העיבוד, הבחירה האסתטית. למרות ש הרעיון הפנימי יכול להיות דומה (למשל: שקט, כאב, חמלה, געגוע) – האופן שבו אתה מצלם אותו, מעבד אותו, בונה את הסצנה או בוחר את התאורה – משנה לגמרי את האימפקט . ואפילו ברובד פילוסופי יותר: הטענה היא: התוכן לא באמת מתקיים “לבד” – הוא תמיד מופיע בגוף, בצורה, בממשות חזותית. ולכן, מי שמעצב את הצורה שותף ביצירת המשמעות . במובן הזה, היוצר – הצלם , המעצב , אפילו הסופר – הוא קובע את עומק הקדושה או הערך של התוכן דרך הפרזנטציה שלו . התוכן...

  רולאן בארת רולאן בארת היה תאורטיקן ספרותי, פילוסוף ומבקר צרפתי. שנים מהספרים של רולאן בארת, "מות המחבר" ו"מחשבות על הצילום", יכולים להתחבר לפילוסופיה אחת דרך הרעיון המרכזי של ניתוק היצירה מכוונות היוצר והדגשת תפקידו של הצופה או הקורא בפרשנות היצירה. 1. מות המחבר - במאמר זה, בארת טוען שהמשמעות של טקסט אינה תלויה בכוונותיו של המחבר אלא בפרשנות של הקוראים. הוא מדגיש שהטקסט פתוח לאינסוף פרשנויות, וכל קורא מביא את נקודת המבט הייחודית שלו. 2. מחשבות על הצילום - בספר זה, בארת מתמקד בחוויית הצופה ובאופן שבו הצילום משפיע עליו. הוא מציג את המושגים סטודיום ופנקטום כדי לתאר את האינטראקציה בין הצופה לתצלום. הסטודיום מתייחס להיבטים התרבותיים והפוליטיים של התצלום, בעוד הפנקטום מתאר את ההשפעה הרגשית והאישית של התצלום על הצופה. החיבור בין שני הספרים מתבטא בכך שבשניהם, בארת מדגיש את החשיבות של הפרשנות האישית והסובייקטיבית של הצופה או הקורא. בשני המקרים, היצירה (בין אם טקסט ספרותי או תצלום) מקבלת משמעות דרך האינטראקציה עם הצופה או הקורא, ולא דרך כוונות היוצר. כלומר, ניתן לראות ...

צילום יצירתי זה לא גימיק זה לא פלאש אלחוטי, ולא מלכודת אור. זאת לא השתקפות, או הולכת עין. זאת לא קומפוזיציה לא מאוזנת, או התכנסות לנקודת מגוז. זאת לא דמות מקומטת במצח, או קלוז אפ סגור רק על היד. זה לא רגע מכריע, או HDR של שקיעה מרהיבה. זה לא פורטרט בסטודיו, או זבוב שמנפח בלון. זה לא צילום בעדשת עין דג, או בסלולרי החדיש. זאת לא חשיפה כפולה, או חשיפה ארוכה זאת לא החצובה, ולא הפילטר זאת לא המצלמה ללא המראה, ולא תלוי בשיטת המדידה זה לא הצמצם, ולא היצרן של הרצועה זה לא אם הצופה אהב או לא, זאת לא ההצלחה אלה כלים, אלה מחשבות, אלה אפשרויות. יצירתיות זה האופן שבו כל אלה עברו לכם בראש לפני הקליק. צילום יצירתי זאת המחשבה. מה שעבר בראש של הצלם שהפך את הקליק להחלטה, וליצירה עצמה. צילום יצירתי נמדד במקוריות, נמדד בפער מאיך שזה נראה ללא מצלמה. צילום יצירתי זאת לא דיעה, זאת עובדה. הצילום הוא סנכרון בין מה שהצלם ראה לתודעה שלו, וכל האחריות לתוצאה היא על הצלם, על ההחלטות שלקח. האם צילם את מה שראה, או שצילם את מה שרק הוא היה מצלם. אי אפשר ללמוד יצירתיות במעבדה. אי אפשר לקנות יצירתיות באמאזון. יצירתיות בצ...

  צילום הוא לא מהדברים החשובים בחיים, ומכל הדברים הלא חשובים בחיים, צילום הוא הכי חשוב יש זמן שמתאים להכניס שמחה חזרה לנשמה, להזמין את החמצן. לפעמים צריך להשאיר יותר זמן בדאון, אין צורך למהר. כל אחד צריך פרק זמן נכון להיות בצד האפל. כשיגיע הרגע לחצות אל האור, זה יעזור. להחליף את הטיקים בקליקים. להחליף את העצבים הבלתי נמנעים ביכולת להירגע ולהתבונן. לצאת מעדשה רחבה עם רעש ויותר מדי פרטים מעדשה ממוקדת באלטרנטיבות של התבוננות כמו צבע ואור וצל וצורה ותנועה לצלם עבור הנשמה. לא חייבים לפרסם, כי הפרסום בעיניי בתקופה כזאת הוא חסר רגישות, כאילו חזרנו לשיגרה, אבל לצלם… זה כמו לחלום בהקיץ, לשבת בשקט ולהקשיב למחשבות.. בזה אין חוסר רגישות, יש את הכי הרבה רגישות

ב 2007 קבוצת הכדורגל של ברצלונה הייתה מהקבוצות החזקות בעולם. רונלדיניו הברזילאי בעונת הפרישה שלו, משאיר את המפתחות לילד הצעיר בקבוצה - ליאנול מסי . מסי אז עוד לא בן 20 וכבר מסומן להיות הכוכב הגדול של הכדורגל. הוא היה עוד רחוק משיאו, אבל כבר סומן כשחקן הגדול הבא. ב 2007 למין ימאל ( Lamine Yamal) רק נולד. בן חודשים ספורים בעת צילום התמונה המאד מפתיעה הזאת. מי הוא למין ימאל ?  שחקן ברצלונה. השחקן הצעיר ביותר שמשחק ומבקיע ביורו. שחקן העתיד של הכדורגל הספרדי.  שחקן שהשבוע הבקיע גול מדהים שהעלה את ספרד לגמר היורו, והביא את האבא שלו לפרסם בהתרגשות את התמונה הזאת בטוויטר, תחת המסר - כשהכוכבים מתיישרים..  עולם הספורט הוכה בתדהמה מזה שיש צילום שמתעד את מסי מחזיק את למין ימאל התינוק על הידיים. לכאורה, אין קשר בין השניים. אמנם הפרשנים האופטימיים כבר סימנו את למין ימאל כיורשו של מסי, אבל אף אחד לא תיאר לעצמו שיש קשר מעשי בין השניים.  מסי עצמו לא ידע שיש צילום כזה.  אז מה הסיפור? ברצלונה השתתפה בארוע צדקה עבור Unisef בעבור עיתון מקומי בשם  Diario Sport.  באירוע...

היום, בדיוק לפני 35 שנה, 5/6/1989 , צולמה אחת מהתמונות האייקוניות בהסטוריה.  Tank Man במהלך מחאת הסטודנטים בבייג׳ין כנגד המשטר הקומוניסטי בסין. כמה ימים אחרי שאסרו על צוותי עיתונות להמשיך לסקר את האירוע, ויום אחרי שמאות מוחים נהרגו במהומות, טנקים נשלחו לכבוש את כיכר טייאנמאן חזרה מהמוחים.  אחרי כל המוות ברחובות היתה ציפיה לכניעה שקטה. טנקים חצו את הרחובות כשלפתע אדם מקומי נעמד מול הטנק הראשון וחסם את דרכו. סרטי הוידאו מראים אותו זז עם הטנק, חוסם אותו לכל כיוון שהוא ממשיך אליו. הירואי. אדם אחד מול שיירת טנקים.  אני רוצה לעצור שניה, לעבור לנקודת זווית אחרת, אל הצלם של התמונה.   סטיוארט פרנקלין שכב במרפסת של בית מגורים יחד עם עוד מחבריו בתקשורת שהתחבאו באזור כדי להמשיך ולספק סיקור עיתונאי. הוא היה צלם מטעם מגזין טיים האמריקאי. כשהוא ראה את הטנקים שחוצים, הוא תכנן את הצילום. בנה קומפוזיציה שעוקבת אחרי תנועות הטנקים ברחוב הריק. האוטובוס השרוף בצד מספר את מה שהיה כאן ממש לא  מזמן, וסימוני הכביש מספקים אוריינטציה שזה כביש עירוני, ולא שטח מלחמה, ואז אותו ״המורד האלמוני״...

  צילום יכול להיות מקום לברוח אליו, למצוא בו פרשנות אסקפיסטית לעולם הרועש, והוא יכול להיות בדיוק "הצד השני" של זה. צילום יכול להנציח ולהעצים את המכוער והבוטה שיש במציאות. בסרט "הקרב על אמריקה" (" Civil War ") מוצגת אמריקה דיסטופית, בעתיד הלא רחוק. הסרט מתמקד בקונפליקט פנים אמריקאי בעקבות תקרית של ירי המוני, שמובילה לסדרה של מאורעות שמחריפים את הפילוג בחברה האמריקאית עד כדי מלחמת אזרחים. העלילה עוקבת אחר דמויות שונות שמייצגות צדדים שונים בקונפליקט הזה, כולל צוות עיתונות שבו מודגשת דמות של צלמת דוקומנטרית המתעדת את המאורעות והנפגעים (קירסטין דנסט). כצלם, מצאתי את עצמי עוקב אחרי הסרט לא רק מבחינת העלילה, המשחק, הבימוי, וכל הדברים הרגילים, אלא דווקא על האופן שבו מוצג התפקיד של הצלם, גם בקידום העלילה, אבל גם מהצד הפסיכולוגי של הצלם, והפער מאיך שאני תופס צילום. חלק מחבריים הטובים ביותר בתחום הצילום הם צילומי עיתונות. הם מוצאים את עצמם בלב העימות, מביאים את הסיפור העיתונאי תוך סיכון חיים ממשי. יש רגעים בסרט שהצלמים משולים ללוחמים. בעוד הלוחמים יורים בנשק ומ...

בתקופה שעדיין לא הבנתי שאני צלם, לקחתי החלטה. לחגוג את העובדה שאני ישראלי, שאני מצלם, ושאני מרגיש שהחיבור הזה מאפשר לי להעביר "מסר" אחר אל העולם שרואה אותי בגלריות צילום, שבחלקן הייתי מאד פופולרי. לא עוד פעם מגדל דוד, והכותל, אלא "ישראל" הכל כך מוכרת, נורמטיבית, אהובה, אבל מזווית של אומנות, יצירתיות, או אם תרצו - ישראליות. אז החלטתי להכין מצגת אוסף מצילומיי בישראל תחת הכותרת "ישראל מזווית אחרת". באפריל 2006 התיישבתי ואיגדתי כ 20 צילומים והוספתי כותרת לכל תמונה, ואת המקום שבו צילמתי, והכנתי מצגת POWER POINT. שלחתי לכ - 20 חברים, ולא לקח הרבה זמן עד שקיבלתי פניות לשלוח את המצגות הבאות לעוד אנשים, מה נקרא "רשימת דיוור". כל חצי שנה בערך הכנתי עוד מצגת, ורשימת התפוצה הלכה וגדלה. אחרי המצגת השלישית קיבלתי פנייה ממשרד התיירות לצלם את הקמפיין הבא של משרד התיירות לישראל. אפשר להגיד שזאת היתה נקודת מפנה בקריירה שלי "כצלם", והמשכתי וצילמתי עוד כמה קמפיינים עבור משרד התיירות. סך הכל עשיתי 6 מצגות כשאת האחרונה עשיתי ב 2009. צירפתי ממגוון הצילומים שה...