צילום מזווית אחרת

  הלווייתו של גל אייזנקוט /  אבשלום ששוני (מסוכנות פלאש 90)  הדמות המרכזית בצילום היא הרמטכ"ל לשעבר והשר (באותה עת), גדי איזנקוט.   הצילום צולם ב-8 בדצמבר 2023, במהלך הלוויתו של בנו, רס"ר (במיל') גל מאיר איזנקוט ז"ל, שנפל בקרב ברצועת עזה. האישה שנשענת עליו משמאל היא אשתו, חנה, והגבר הצעיר שנשען עליו מימין הוא בנו.   צפייה בצילום כל כך טעון מציף את הסיפור שכל ישראלי מכיר, דרך הסיפור האישי שלו בתקופת ה 7/10, ודרך האבל הלאומי, החטופים והמלחמה. יחד עם זאת יש עומק פסיכולוגי לפריים שמתבטא בסיפור הוויזואלי שלו, וניתן לבחון את המשמעויות הסמויות שלו. בתהליך התבוננות (סטודיום) נוכל לפרק את הצילום שכבה אחר שכבה.  הקשר וסביבה (קונטקסט): תאורה, קומפוזיציה, והיחס שבין הדמות למרחב סביבה. תנוחה ושפת גוף: מה הגוף משדר (מתח, הרפיה, התגוננות, פתיחות), ואיזה משקל ויזואלי תופסת הדמות המרכזית בפריים. הבעה ודינמיקה של מבטים: לאן מופנה המבט? האם יש קשר עין החוצה, עם אובייקט אחר בתוך הפריים, או שזו התכנסות פנימה? החוויה הרגשית (ה qualia של הצילום): איך כל האלמנטים הללו מ...

מי לא מכיר את הדמות הקטנה והזהובה, עם הצעיף המתנופף ברוח, העומדת על אסטרואיד זעיר?  "הנסיך הקטן", יצירת המופת של אנטואן דה סנט-אכזופרי, נתפסת לעיתים קרובות כספר ילדים תמים, אגדה קסומה לפני השינה. אך האמת היא שזהו אחד הספרים העמוקים, הפילוסופיים ומעוררי ההשראה שנכתבו אי פעם, המיועד בעיקר "למבוגרים, שהיו פעם ילדים". עבור צלמים, אמנים, ומחפשי דרך יצירתיים, "הנסיך הקטן" אינו רק סיפור. הוא מפת דרכים, קוד אתי ומניפסט לחיים מלאי השראה. הספר מזמין אותנו להשיל מעלינו את הציניות והקיבעון של "המבוגרים הרציניים", ולאמץ מחדש מבט מלא פליאה על העולם. אם נשכיל להתבונן ביצירה דרך עיניו של היוצר, נגלה שכל פרק בו טומן בחובו שיעור מרתק על מהות האמנות, וכוחו של הרגש המסתתר מאחורי הטכניקה. הנה כמה מהתובנות המרכזיות שאפשר לקחת מהמסע של הנסיך הקטן לעולם הצילום והיצירה שלנו אנטואן דה סנט - אכזופרי 1. "אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד": לצלם רגש, לא פיקסלים זוהי אולי הציטוט המפורסם ביותר מהספר, והוא מהווה את הלב הפועם של הצילום האמנותי. התובנה לצילום: המצל...

  מה בסך הכל עושה צלם? העולם כבר מגיש לנו הכל, כל המידע שהצלם מצלם כבר נמצא שם, לעיניי כל. זה לא כמו בציור, שצריך לדמיין ולדייק בטכניקה ובביטוי הוויזואלי, כדי שאפשר יהיה להבין מה בציור. זה לא כמו בכתיבה שצריך לתסרט רעיון, לנסח, ולשלוט בציר הזמן, ולעניין בסגנון הכתיבה. זה לא כמו במוסיקה שצריך להמציא הכל החל מכלי, סאונד, לחן, תימלול, עיבוד, שירה, ביצוע. צילום זאת אומנות? מה בסך הכל עושה צלם? צילום של שקיעה יפה? השקיעה היפה היתה שם בלי קשר לצלם. צילום סיטואציה מצחיקה ברחוב.. טוב שהצלם ראה וצילום, אבל בוא לא נגזים עם הקרדיט. צילום פורטרט מרתק.. טוב שהיה שם אדם מרתק למראה, שיהיה את מי לצלם. צילום פרחים, מאקרו, נוף.. צריך להיות שם, צריך להגיב נכון, צריך לכוון מצלמה לכיוון הנכון וללחוץ בזמן. מה, זה כל מה שצריך לעשות? זאת לא שאלה קנטרנית, זאת שאלה לגטימית. מה בסך הכל עושה צלם? כולנו מצלמים, קטנים כגדולים. האם מה שמגדיר אותנו כצלמים זה הציוד שאיתו אנחנו מצלמים? אולי השליטה בטכניקה? בידע? או בכלל הידע בפוטושופ? מה בסך הכל עושה צלם? צלם מספר סיפורים. סיפורים על המציאות שעוטפת את כולנו. זאת לא...

המזוזה היא דימוי לאיזון שמשתקף בצילום. הסרטון הבא פותח את הרעיון הזה.   הקלף מכיל תמיד את שמע ישראל בכתב רש״י. התוכן לא משתנה, התוכן הוא הקדוש, הוא הסיבה, אבל הוא לא משתנה. אנשים משקיעים ממיטב כספם בשידרוג בית המזוזה שאין לו ערך קדושתי. בלי הקלף בית המזוזה חסר ערך מבחינת אמונה וקדושה. יחד עם זאת, ערך המזוזה כולה עולה עם בית המזוזה. ככל שהוא מושקע ואסתטי וגדול ומפואר, המזוזה נחשבת ומאפשרת את ההיכל שבו היא ניצבת. כצלם, המזוזה הינה מטאפורה: ה”קלף” הוא הרעיון, הסיפור, הכוונה. בית המזוזה הוא הפריים, הקומפוזיציה, העיבוד, הבחירה האסתטית. למרות ש הרעיון הפנימי יכול להיות דומה (למשל: שקט, כאב, חמלה, געגוע) – האופן שבו אתה מצלם אותו, מעבד אותו, בונה את הסצנה או בוחר את התאורה – משנה לגמרי את האימפקט . ואפילו ברובד פילוסופי יותר: הטענה היא: התוכן לא באמת מתקיים “לבד” – הוא תמיד מופיע בגוף, בצורה, בממשות חזותית. ולכן, מי שמעצב את הצורה שותף ביצירת המשמעות . במובן הזה, היוצר – הצלם , המעצב , אפילו הסופר – הוא קובע את עומק הקדושה או הערך של התוכן דרך הפרזנטציה שלו . התוכן...

  רולאן בארת רולאן בארת היה תאורטיקן ספרותי, פילוסוף ומבקר צרפתי. שנים מהספרים של רולאן בארת, "מות המחבר" ו"מחשבות על הצילום", יכולים להתחבר לפילוסופיה אחת דרך הרעיון המרכזי של ניתוק היצירה מכוונות היוצר והדגשת תפקידו של הצופה או הקורא בפרשנות היצירה. 1. מות המחבר - במאמר זה, בארת טוען שהמשמעות של טקסט אינה תלויה בכוונותיו של המחבר אלא בפרשנות של הקוראים. הוא מדגיש שהטקסט פתוח לאינסוף פרשנויות, וכל קורא מביא את נקודת המבט הייחודית שלו. 2. מחשבות על הצילום - בספר זה, בארת מתמקד בחוויית הצופה ובאופן שבו הצילום משפיע עליו. הוא מציג את המושגים סטודיום ופנקטום כדי לתאר את האינטראקציה בין הצופה לתצלום. הסטודיום מתייחס להיבטים התרבותיים והפוליטיים של התצלום, בעוד הפנקטום מתאר את ההשפעה הרגשית והאישית של התצלום על הצופה. החיבור בין שני הספרים מתבטא בכך שבשניהם, בארת מדגיש את החשיבות של הפרשנות האישית והסובייקטיבית של הצופה או הקורא. בשני המקרים, היצירה (בין אם טקסט ספרותי או תצלום) מקבלת משמעות דרך האינטראקציה עם הצופה או הקורא, ולא דרך כוונות היוצר. כלומר, ניתן לראות ...

צילום יצירתי זה לא גימיק זה לא פלאש אלחוטי, ולא מלכודת אור. זאת לא השתקפות, או הולכת עין. זאת לא קומפוזיציה לא מאוזנת, או התכנסות לנקודת מגוז. זאת לא דמות מקומטת במצח, או קלוז אפ סגור רק על היד. זה לא רגע מכריע, או HDR של שקיעה מרהיבה. זה לא פורטרט בסטודיו, או זבוב שמנפח בלון. זה לא צילום בעדשת עין דג, או בסלולרי החדיש. זאת לא חשיפה כפולה, או חשיפה ארוכה זאת לא החצובה, ולא הפילטר זאת לא המצלמה ללא המראה, ולא תלוי בשיטת המדידה זה לא הצמצם, ולא היצרן של הרצועה זה לא אם הצופה אהב או לא, זאת לא ההצלחה אלה כלים, אלה מחשבות, אלה אפשרויות. יצירתיות זה האופן שבו כל אלה עברו לכם בראש לפני הקליק. צילום יצירתי זאת המחשבה. מה שעבר בראש של הצלם שהפך את הקליק להחלטה, וליצירה עצמה. צילום יצירתי נמדד במקוריות, נמדד בפער מאיך שזה נראה ללא מצלמה. צילום יצירתי זאת לא דיעה, זאת עובדה. הצילום הוא סנכרון בין מה שהצלם ראה לתודעה שלו, וכל האחריות לתוצאה היא על הצלם, על ההחלטות שלקח. האם צילם את מה שראה, או שצילם את מה שרק הוא היה מצלם. אי אפשר ללמוד יצירתיות במעבדה. אי אפשר לקנות יצירתיות באמאזון. יצירתיות בצ...