Tank man
היום, בדיוק לפני 35 שנה, 5/6/1989 , צולמה אחת מהתמונות האייקוניות בהסטוריה.
Tank Man
במהלך מחאת הסטודנטים בבייג׳ין כנגד המשטר הקומוניסטי בסין. כמה ימים אחרי שאסרו על צוותי עיתונות להמשיך לסקר את האירוע, ויום אחרי שמאות מוחים נהרגו במהומות, טנקים נשלחו לכבוש את כיכר טייאנמאן חזרה מהמוחים.
אחרי כל המוות ברחובות היתה ציפיה לכניעה שקטה. טנקים חצו את הרחובות כשלפתע אדם מקומי נעמד מול הטנק הראשון וחסם את דרכו. סרטי הוידאו מראים אותו זז עם הטנק, חוסם אותו לכל כיוון שהוא ממשיך אליו. הירואי. אדם אחד מול שיירת טנקים.
אני רוצה לעצור שניה, לעבור לנקודת זווית אחרת, אל הצלם של התמונה.
סטיוארט פרנקלין שכב במרפסת של בית מגורים יחד עם עוד מחבריו בתקשורת שהתחבאו באזור כדי להמשיך ולספק סיקור עיתונאי. הוא היה צלם מטעם מגזין טיים האמריקאי. כשהוא ראה את הטנקים שחוצים, הוא תכנן את הצילום. בנה קומפוזיציה שעוקבת אחרי תנועות הטנקים ברחוב הריק. האוטובוס השרוף בצד מספר את מה שהיה כאן ממש לא מזמן, וסימוני הכביש מספקים אוריינטציה שזה כביש עירוני, ולא שטח מלחמה, ואז אותו ״המורד האלמוני״ נעמד מול הטנק וסיוארט צילם אותו והמשיך לצלם ולעקוב אחריו.
הבחור, כאמור, לא נתן לטנק להמשיך. בגופו הקטן הוא הכריח את הטנק להמשיך, רק אם הוא דורס אותו. לבסוף הוא טיפס על הטנק והחליף כמה מילים עם הנהג שבפנים לפני שהגיעו כוחות צבא ופינו אותו משם באלימות. אגב, עד היום לא יודעים מי הוא היה, ואם הוא שרד את האירוע. הטנקים המשיכו והאירוע המשיך בדיוק כפי שתוכנן. התמונה הוברחה בתוך קופסת תה לניו יורק והתפרסמה על השער של Time magazine
מוזמנים לראות סרט קצר על צילום התמונה -
עד כאן הכרוניקה, אבל הסיפור המעניין הוא כוחה של התמונה,של הצילום.
צולמו כל כך הרבה תמונות של האירועים. צילומים מזעזעים של אנשים שחוטים, אלימות, דם, פסלים נופלים ורחובות שבורים… ובסוף נשארנו עם הצילום הזה, שלא היתה לו משמעות אמיתית באירועים. הוא אנקדוטה רגעית ללא השלכות אמת בהתרחשות האירועים, אבל הצילום Tank Man הפך להיות סמל לעוצמה האנושית, לכח המחאה, ההתנגדות.
אנשים העדיפו לראות את התקווה שהתמונה מייצגת, על פני הסיפור האמיתי מאחורי התמונה. העדיפו לדמיין סוף אחר לסיפור, מחאה שעומדת בפני הממסד ומצליחה לעצור את האלימות.
האלימות לא נעצרה. זה לא מה שקרה. הצילום מרמז שזה מה שקרה, אבל זה לא מה שקרה. הכח של הצילום שהוא מייצג אמונה ותקווה, ולא מציאות. זה צילום עיתונות ממדרגה ראשונה, אבל הסיפור שהוא מספר הוא של אופטימיות ולא של אקטואליה.
אולי בעצם, זאת המשמעות האמיתית של הביטוי השחוק ״תמונת ניצחון״
מה תהיה תמונת הניצחון שלנו?
תגובות
הוסף רשומת תגובה