בעיניי המתבונן (או, על ההבדל בצורה שבה צלמים מתבוננים)

לא כולנו רואים את העולם באותה צורה. רופאים רואים ומבינים מצורת ההליכה של אנשים ברחוב דברים שאני לא רואה. עובדת סוציאלית רואה בצורה שאמא מחזיקה את היד של הבן שלה ברחוב הרבה יותר ממה שאני שם אליו לב. איש תאורה רואה קליפ מוסיקלי בטלווזיה ומבין מיד באיזה תאורה השתמשו ומאיזה זוויות. ארכיטקט מסתובב ברחובות ורואה בניינים כפי שאני מעולם לא ראיתי.אני מביט בצילום ורואה בו יותר מאחרים. איך?

כולנו מביטים בצילום באותו אופן, אבל לא כולנו רואים את אותו הדבר.

צלמים מתבוננים אחרת על המציאות. הם מריצים בראש תהליך ניתוח נתונים שונה מכל אחד אחר.
אני אתן דוגמה:

אני מלמד את תלמידי הצילום שלי על שלושה צירי חשיבה רלוונטים בצילום נושא - 
1. הנושא עצמו - לבודד את הנושא, להתבונן באובייקט בצורה שמפרידה אותו מהסביבה שלו ומדגישה בו פרטים.
2. מהנושא לסביבה - הנושא במרכז התמונה, אך הסביבה או הרקע שלו מייצר הקשר וסיפור מסגרת. 
3. מהסביבה לנושא - בין הצלם לנושא יש מרחק שבו נמצאת הסביבה. היא מייצרת הקשר ומסגרת שמוליכה אל הנושא. זאת בעצם העצמה של הנושא באמצעות הסביבה (הולכה, מיסגור, הבלטת צבע או טקסטורה).

עכשיו, 2 הצירים הראשונים הם אופייניים לכל אחד, לכל תהליך התבוננות. לעומתם, הציר השלישי הוא ציר "לצלמים בלבד". אף אדם, בהינתן דבר שהוא מתבונן עליו, לא מנסה לחצוץ בינו לבין הדבר שעליו הוא מתבונן, אלא בדיוק להיפך. ברגע שאתה, כצלם, יודע להתבונן על דברים ככה, אתה מפתח מיומנות בצורת חשיבה שלא אופיינית לאף אדם בסביבתך. 
הנה לינק למאמר שכתבתי המציג את הרעיון בפירוט

עוד דוגמה? 
נניח שבמהלך נסיונות הצילום שלך נתקלת באפשרות לצלם השתקפות מעניינת. אני מניח שהרבה מכירים את התופעה. שלולית או חלון ראווה, או חול רטוב בים ...

מרגע ש"נתפסת" ואתה מבין איך להשתמש בהשתקפויות, ובעיקר, מה זה נותן לך כצלם, אתה למוד להתבונן מסביב לחפש את ההזדמנויות האלה. באותו אופן אתה מבין את הכוח של צילום "שחור לבן", עבודה על צלליות או עם צל, או לדמיין מה יקרה אם תעשה חשיפה ארוכה... אתה מתבונן על הסביבה שלך עם דמיון מודרך, עם הידע שלאחרים אין. 

בואו תראו ניסוי מרתק שערכו בקנון - 

קנון ביקשה משלושה אנשים להתבונן באותו הדפסה של הצילום, ורשמה באמצעות טכנולוגית עקיבה מיוחדת – את תנועת העיניים ואת הקצב והאינטנסיביות של ההתבוננות שלהם בתצלום. הראשונה היתה אשה שאינה צלמת, השני – סטודנט לצילום והשלישי – הצלם שצילם את התמונה.
בהמשך ישיר לתהליך ההתבוננות שהצגתי, ההבדלים בין שלושתם היו גדולים מאד – 212 תנועות עיניים לאשה, 445 תנועות לסטודנט ו-1,197 לצלם המקצועי.

בנוסף אפשר לראות גם את המיקוד של המבטים על גבי התצלום, שמציג את אופן סקירת התצלום על ידי כל אחד מהשלושה.

כלומר, הצלם המקצועי התבונן באופן מעמיק יותר. הוא בחן יותר פרטים (פי 6 ממה שבוחן אדם רגיל) והמבט שלו בחן פרטים מסביב לנושא שצופה רגיל בכלל לא משקיע בהם מבט.

ועכשיו לפאנץ ליין -

ככל שהצלם מבין שהצופה לא מתבונן בצילום כפי שהוא עצמו מתבונן , הוא מסוגל לנהל עם הצופה בצילום דיאלוג חכם יותר

צלמים חייבים להבין שמה שהם רואים ומבינים מהצילום שלהם, לא כל מי שצופה בתמונה יבין. קפיש?
אם אתה מבין שהתהליך התבוננות מצד הצופה הוא שונה, אתה מבצע התאמות כדי לחזק את המסר והרעיון בתמונה שלך, בדיוק באמצעות אותה התבוננות, ואתה מייצר תמונה חזקה וחכמה יותר.

תהליך ההתבוננות בתמונה הוא תהליך מרתק. 

אפשר לחלק אותו לשישה שלבים:

11.    אינסטינקט הראשוני -
מעניין או לא... עם הצילום מזמין תהליך התבוננות יותר מעמיק

22.     טעם אישי -
האם אהבתי את הצילום, האם הוא מוצא חן בעיניי

33.     הבנה -
האם אני מבין את מה שקורה בצילום.

44.    העמקה -
רוב הצילומים לא מגיעים לשלב הזה. כדי שתמונה תגיע לשלב הזה, צריכים להיות בה רבדים רגשיים. כאלה שמייצרים אצל הצופה רצון ללמוד לעומק ולתהות על מה שהוא רואה.
בשלב הזה הוא עשוי ללמוד משהו הפוך מהתמונה, לזכות להפתעה שהוא לא שם לב אליה במבט ראשון. 
  5.   דמיון משלים -
      ככל שהעמקתי התבוננות, הפעלתי דמיון משלים. ככל שהעמקתי התחיל תהליך של מעורבות והצפייה בתמונה הפכה לאקטיבית. אני מדמיין את רגע הצילום, אני מדמיין את הצלם, מה היה מחוץ לפריים שצולם, או אולי את ציר הזמן (מה היה לפני הקליק ומה היה אחריו). 

  6.    זיכרון -
      אם תהליך ההתבוננות נמשך עד לכאן, התמונה תהיה זכירה בעיני. אני אזכור הרבה פרטים לגביה, ובעיקר את איך שהיא גרמה לי להרגיש ואת הדמיון המשלים שהפעלתי. ייתכן שעם הזמן הזיכרון מהתמונה המקורית יטשטש, אבל את הדמיון המשלים שהפעלתי, אני אזכור.

 השלבים בתהליך ההתבוננות דומים אצל כולנו, אבל התהליך מתבצע אחרת אצל כל אחד. 

אז מה ההבדלים?

•         החיבור השכלתני, התרבותי. התוכן בתמונה מובן מעט אחרת אצל כל אחד מאיתנו. בית קפה שיופיע בתמונה עשוי לסמל בילוי עבור אחד, או עומס אנשים לאחר, או מקום שלוקחים בו פסק זמן מהחיים... וכו' אם מצולם מקום שאתם הייתם בו, מיד יש הקשרים אישיים שלא קיימים אצל צופה אחר בתמונה. למעשה, החיבור בין המציאות המצולמת למציאות של הצופה יוצרת ניתוח שונה לצילום אצל הצופה.
•         החיבור האמוציונאלי, הרגשי. יש ניתוח רגשי ואישי שנשען על הקשרים רגשיים שהצילום מעלה בי (זכרונות, הקשרים של צבע, אור, טקסטורה). צילום של דמות הומלס ברחוב יכולה לעורר כעס אצל אחד, ורחמים אצל אחר. תמונה בהירה מאד של שמיים יכולה לעורר ערגה לאור וחופש, או לעורר תחושת ריקנות וחוסר עניין.
•         הבנה מקצועית, צילומית. יש ניתוח מקצועי שנקשר למידת ההיכרות שלכם עם עולם הצילום, למשל החלטות של צלם לגבי קומפוזיציה, או זווית, או טיימינג. , שימוש של הצלם בטכניקה כזאת או אחרת. כצופים מתמצאים ברזי התחום, אנחנו יודעים מה נדרש לעשות כדי לצלם כך וזה משפיע על איך שאנחנו רואים את הצילום ומבינים את הצלם.

לצלם היצירתי - חשוב לא רק ללמוד איך להתבונן, אלא גם לאמוד את ההבדלים באיך שאחרים מתבוננים בצילומים שלו, כדי לנהל עם הצופים דיאלוג שהם יבינו את "הראש שלו".