על זרם, אבנים וסלעים

 על זרם, אבנים וסלעים (או, האם אפשר ללמוד יצירתיות?).

חוכמה, או כל דבר שאנחנו יודעים, בעצם מבוסס על זיכרון. אם למדנו ושכחנו, הרי אנחנו כבר לא יודעים. כל מה שנזכור החל מטריוויה ועד נוסחאות ונתונים, זה סך הידע שלנו והכושר שלנו להסיק ממנו מסקנות.

מה מייצר אצלנו זכירות גבוהה?

בדרך כלל זאת רפטיציה, לחזור על משהו שוב ושוב עד שבעצם הוא הפך להיות "מתוכנת" בתוכינו. הפכנו אותו להרגל, לשיגרה, למשהו שלא נשכח. ככל שנחזור על משהו יותר פעמים אנחנו נהפוך למומחים. בין אם זה רכיבה על אופניים, נגינה על גיטרה, או פתירת משוואות מתמטיות. 

אם כך, נחזור על משהו שוב ושוב, ונהיה מומחים. נפתח הרגלי חשיבה שיעזרו לנו לזכור ולדעת.

דמיינו את המוח שלכם בזמן שאתם ילדים כנהר של מידע שזורם לכל הכיוונים. כל ידע שצברתם, וכל הרגל שרכשתם הם כאבנים בנהר שמתמקמות להן והמים זורמים סביבן. המומחיות שלנו תיוצג על ידי סלע גדול שמסיט את הזרם מסביבו. כל אחד מאיתנו, כאדם שונה על מסלול חיים שונה, ממקם אבנים אחרות, סלעים אחרים, במיקום שונה בנהר. עם השנים הנהר זורם בצורה אחידה מסביב לאבנים ולסלעים שהתווספו ונותנים לנהר כיווני זרימה מעט אחרים אצל כולנו. בשלב מסויים, כבר נהיה לנו קשה ל"המציא" את עצמנו מחדש.

98% מילדים בגיל 5 מפגינים רמות גבוהות של יצירתיות, אבל רק 3% מפגינים יצירתיות מעל גיל 25 (לינק למחקר). הסלעים והאבנים שהתמקמו לא מאפשרים לזרם ולנהר לנוע בכיוונים חדשים, אנחנו מתוכנתים. 

כשהמים זורמים לכל הכיוונים, כל מחשבה היא אפשרית, גם הסבירה פחות. עם הזמן הזרימה שעוזרת לנו במשימות היומיומיות ומכילה נסיון רב של שנים, היא בדיוק אותה אחת שמבטלת אפשרות שיש כיוונים נוספים לזרום אליהם.

פה בדיוק טמון הפרדוקס של היצירתיות. יצירתיות נשענת על היכולת שלנו לחשוב על משהו שמעולם לא עשינו, שאנחנו לא חוזרים עליו, אלא ממציאים אותו. שהוא לא מגיע ממקום של נוחות והרגלים, אלא מדמיון והמצאתיות. 

יצירתיות מזמינה אותנו לדמיין. לברוח רגע ממה שאנחנו כבר מכירים, לשאלות של דמיון מודרך: "מה יקרה אם...?", "מה עוד אני יכול לעשות עם זה...?", "למה זה דומה...?", "מה אפשר לעשות אחרת...?". זאת טריטוריה חדשה, זה לא נשען על זכרונות, וזה מאתגר.

יצירתיות היא משהו שניתן ללמוד, בוודאי. ללמוד את הטכניקות שיאפשרו לנו דמיון מודרך, שיאפשרו לנו לצאת מהתבניות. לכל אחד מאיתנו יש פוטנציאל להיות אמן, להיות יצירתי. כל אחד יהיה יצירתי באופן שונה, אבל הוא צריך למצוא את המקום לזרום אליו שבו עוד לא התמקמו בו אבנים וסלעים.

לכן בדיוק, יצירתיות נשענת בראש ובראשונה על מוטיבציה. על הרצון שלך להיות יצירתי, לנסות וללמוד משהו חדש ולצאת מהמקום הנוח של ההרגלים. בלי מוטיבציה זה פשוט קשה מדי לצאת מאזור הנוחות. בצילום יצירתי אני פוגש תלמידים שלמדו איך לתפעל את המצלמה, איך למדוד אור, איך לבנות קומפוזיציה. הם למדו הרבה דברים, והם זוכרים אותם. האבנים בנהר מסיטות את הזרם אצל כל אחד מהם. עכשיו הם צריכים לנסות וללמוד שיש עוד אפשרויות, מחוץ להרגלים ולתובנות.

יש מגוון שיטות, כולל עירוב של חושים אחרים, חידוד פרשנות, דמיון מודרך, הנחייה ובידול ועוד שיטות רבות.

אתם יודעים... לזרום ולהיזהר מהאבנים והסלעים שבנהר.