צילום מזווית אחרת

הבוקר זה ה 1/1/2020. חיכיתי בסבלנות.  אתמול הסתיים לו עשור והמדיה התפוצצה מסיכומי עשור, ותחזיות לעשור הבא, אבל אני רציתי להגיד משהו אחר. העשור שהסתיים היה מצוין, והוא כבר חלק מהעבר. העשור שיהיה הוא אתגר שכדאי להתכונן אליו, אבל לא להשקיע בו אנרגיה על חשבון הרגע הזה. ממש עכשיו, מסביבכם, מתחבאות המון סיבות לאושר, סימנים של צמיחה והתפתחות. צריך לחשוב כמו מצלמה כי לראות אותם. להתבונן. רציתי לכוון אתכם להתבונן על הרגע הזה, לחשוב כמו מצלמה. המצלמה הופכת את הרגע הזה, לנצח. העין האנושית שלנו רואה הרבה יותר מהמצלמה, שנאלצת לעבוד תחת מגבלות.. העין שלנו רואה זווית יותר רחבה, מסוגלת לראות טווח דינמי יותר גדול, מסוגלת לראות עומק שדה עצום, ומספקת לנו הרבה יותר אינפורמציה. העין לא נאלצת לחלק את המציאות לחתיכות ומספקת לנו המון מידע. אז אם יש לנו כל כך הרבה אינפורמציה מהעין, למה שבכלל נרצה ונתלהב ממצלמה? רק העניין של התיעוד? יש דרכים קלות ופשוטות לתעד, זה לא הקסם של הצילום, זה לא מה שעושה ממנו אומנות שאנחנו תולים בסלון, וזה לא מה שעושה מצילומים אייקונים בהיסטוריה האנושית, ובהיסטוריה הפרטי