קוביזם כביטוי צילומי

קוביזם הוא סגנון אוונגרדי באמנות שיצר מהפכה בציור ובפיסול האירופי בתחילת המאה העשרים.

הקוביזם אינו צופה באובייקט מנקודת מבט אחת, אלא מפרק את האובייקט לגורמיו ומציג גורמים אלה מנקודות מבט שונות באופן סימולטני. תנועה זו חוללה מהפכה בכך שדחתה מעליה דחייה גמורה של מסורת הנטורליזם בציור ובפיסול.

הקוביזם החל בשנת 1906 בעבודתם של שני ציירים: הצרפתי ז'ורז' בראק והספרדי פבלו פיקאסו, שחיו באותה עת ברובע מונמארטר בפריז. הם נפגשו ב-1907 והמשיכו לעבוד בקשר הדוק עד לפריצתה של מלחמת העולם הראשונה ב-1914. הקוביזם פרח עד שנות העשרים של המאה ה-20, ואמניו המשיכו להשתמש במוטיבים קוביסטיים גם בהמשך. המושג "קוביזם" נוצר לראשונה בשנת 1908 על ידי מבקר האמנות הצרפתי לואי ווסל. המושג זכה לתפוצה רחבה, אך שני יוצריו של סגנון זה נמנעו מלהשתמש בו. הציור הקוביסטי הראשון היה, כנראה, "העלמות מאביניון" של פיקאסו. זה קוביזם אנליטי, האמן לוקח אובייקט ועושה לו אנליזה צורנית, בהשפעה מהפסיכולוגיה המתפתחת באותה תקופה, וחיפושים אחר עומק חדש בכל תחומי האמנות.

"העלמות מאביניון" של פיקאסו

ציורים נוספים מאותה תקופה הממחישים את הקוביזם ביצירתו של פיקאסו הם: "אישה עם מניפה", "איש עם מקטרת". שלב מאוחר יותר בעבודתו מציג סוג אחר של קוביזם - קוביזם סינתטי. סגנון בו הדימוי המצויר 'מורכב מחדש' מצורות גאומטריות.

ארבעה מאפיינים חשובים של הקוביזם הם:

1. יישום של נקודות מבט מרובות

1. שימוש בצורות גיאומטריות

1. פלטת צבעים מונוכרומטית

1. מישור תמונה שטוח.

הטיפול החדשני של הקוביזם בצורה, צבע ופרספקטיבה סימן שינוי מהמוסכמות הקיימות של הציור המודרניסטי האירופאי

אם כן, זה המקור, זאת ההשפעה שממנה הצילום הקוביסטית שממנה יתפתח הצילום

1. יישום של נקודות מבט מרובות

המצלמה עוקבת אחרי אובייקט תוך כדי שהרקע משתנה, הסביבה משתנה. חיבור של מספר נקודות מבט לתוך תמונה אחת.

שימוש בחשיפות מרובות מאפשר לצלם להציג את אותו האובייקט מכמה זוויות ולהתכתב עם המציאות באופן שמאתגר את הצופה, ובו זמנית, גם מפרט את תכונות האובייקט המצולם.

האפקט של שילוב התנועה של המצלמה, עם הדמות שחוצה את התמונה בזמן תנועת המצלמה איתה, מאפשר לקבל ביטוי יותר צורני וקוביסטי

2. שימוש בצורות גיאומטריות

שימוש בצורות גאומטריות. במקרה הזה, הצורות נוצרו על ידי תנועה מהירה של המצלמה בחשיפה ארוכה יחסית. קווי המתאר של המציאות נמרחו לכדי קווים שמודגשים בחשיפה הארוכה.

שילוב של חשיפות ארוכות וחשיפה כפולה מאפשר לצלם גמישות בביטוי של צורות גאומטריות שלא קיימות במציאות. התוצאה היא שילוב של קוביזם, אבל אבסטרקטי יותר, עם דגש גרפיים רעיוניים.

כשהאובייקט המצולם עשיר בצורות גאומטריות משלו, תנועה קטנה בין פריים לפריים, תבליט את התכונה הגאומטרית ותאתגר את הצופה להבחין ב"קוביזם" לפני שהוא מפענח את המציאות המצולמת

צילום של אותו אובייקט מכמה זוויות בחשיפות כפולות משקף את הביטוי הקוביסטי

3. פלטת צבעים מונוכרומטית

מונוכרומטיות היא לא בהכרח שחור לבן, אבל העדר הצבעוניות העשירה (שהמציאות מאופיינת בה) מדגישה את הקווים הגרפיים והביטוי הקוביסטי הגס יותר.

גם כשהפריים צבעוני ומציאותי, דריסת השכבות אחת את השנייה משטחת את הגוונים השונים לכדי שכבת צבע דומיננטית אחת.

4. מישור תמונה שטוח.

אלה דוגמאות של פורטרטים, שילוב של מספר נקודות מבט, חיתוכים שונים ומזוויות שונות, שכל אחת ממוסגרת וממוקמת על מישור שטול להצגת שונה של השדה, של האובייקט, ולהטיל ספק בתחושת העומק. זה תרגיל קלאסי בפוטותרפיה להתמודדות עם צילום עצמי, ולמרכיבים השונים שמייצגים את מי שאנחנו מבחינה חיצונית, ומבחינה פנימית.

דוגמאות נוספות כאן - https://katzr.net/dd1d71

פנורמה שמורכבת מהרבה פריימים בודדים, שבכוונה לא "מדייקים" את המציאות, אלא מייצרים פרשנות של מספר זוויות שונות.

ועוד מגוון דוגמאות

--------------------------------------

מאמרים נוספים בנושא

Cubism And Photography: Shattered Perspectives In Images

The goal I proposed myself in making cubism

Photographic cubism by Stephen McNally

My Journey to Cubist Photography

הקוביזם