צילומים על הפנים (או, על פראידוליה וצילום)

פראידוליה

פראידוליה היא תופעה פסיכולוגית בה האדם תופס גירוי עמום ומעורפל כלשהו כמוכר ובעל משמעות. הדבר מהווה הטיה קוגניטיבית של המוח, בה האדם מזהה תבניות מוכרות בתמונות ועצמים עמומים. ההטיה היא בעיקר לזיהוי מראה של פנים בגירויים עמומים כאלו. יש שאומרים שזה מתחיל אצל האדם כבר כתינוק בין יומו, כשהראייה עדיין לא התחדדה והוא מחפש לזהות ולראות את פני הוריו, ולומד את החשיבות הגדולה בלראות ולזהות פנים.

כצלמים, אחד הדברים החשובים שאנחנו מנסים לפתח זאת יכולת ההתבוננות. 
זאת אותה אוריינות חזותית שמאפשרת לפרק מהממציאות, תכונות נסתרות. לשים לב לדברים שבשיגרה יש להם תפקיד פרגמטי ואנחנו מנסים לשדך אותם למשמעויות נוספות כמו מטאפורה, צורה, צבע, תחושה.. 

יותר קל לפתח את יכולת ההתבוננות של פראידוליה כמעט מכל דבר אחר. 

כמורה, אני אוהב לאתגר תלמידים בהתבוננות לבנות פריימים שמבוססים על פירוק המציאות, כמו לבנות פריים סביב צבע, או טקסטורה, או צורה גיאומטרית. לנהל דיאלוג מול המציאות שבסופו אנחנו מפרקים את כל הדברים שהעין רואה לתכונות נסתרות. אחד מהתרגילים הקלאסיים זה לצלם פרצוף. 

זה יכול להיות פרצוף שאתה מסדר מכמה בלוטים ופקק שמצאת, אבל עדיף לחפש באמצעות התבוננות דברים פחות פשוטים, פחות צפויים. זה תרגול מעולה של יכולת ההתבוננות.

השלב המתקדם הוא להבין את הכוח של היכול לאפיין עבור הצופה את מה שראית. איך להבליט את זה בלי להפוך את זה למובן מאליו? איך לגרום לצופה לראות את זה רק "במבט שני"? איך לחבר את זה עם הסביבה? אולי להפוך את התמונה כדי להבליט את זה יותר?

ככל שתפתח את היכולת לראות את זה, ולהגדיל את הווליום של זה בתמונות שתצלם, אתה תראה איך היכולת שלך כאדם, לזהות את זה בכל מקום משתפרת, והיכולת לצלם את זה באופן מגוון הופך את זה למשחק בין הצלם לבין הצופה בתמונה. 

אתה מתחיל לשאול את עצמך האם הצופה יבין את מה שאתה מראה, ולא תמיד הוא יבין.

לעיתים, המשחק הצילומי נשען על הפער בין מה שכל אחד רואה ברחוב, לבין מה שרק אתה רואה, ואז היכולת להראות לצופה את התמונה, שהיא הרחוב, ולאפשר לו לראות בתמונה, את מה שהוא לא ראה ברחוב.

אם תרצו, זה סוג של קסם, ותירגום סימולטני של מחשבות וויזואליות.

אם תרצו, 

צלם יכול לקחת לעצמו תפקיד מכריע באופן שבו הצופה בצילום רואה את העולם.

הוא יכול להצביע בפניו על מקומות שבהם יש פרצופים, שהוא מעולם לא שם לב לזה קודם, וייתכן שמעכשיו הוא יחפש שם את הפרצוף בכל פעם שהוא יראה. כמו בחורים בגדר, או בברז כיבוי אש, או בפרונט של רכב... 

קחו את זה כאתגר, אבל גם כעונג.

היכול להתבונן, לזהות פנים, ואז להביא אותם אל הצופה כנושא, ולשנות את התודעה שלו, להעלות חיוך.

אתם לא רק צלמים, אתם מעצבי פנים.

בהצלחה

:)