לרמות את הזמן (או, איך להשתמש בחשיפות באופן יצירתי)
צילום מקפיא את הזמן. מהירות תריס גבוהה במצלמה מקצועית יכולה להגיע ל 1/8000 משניה בודדת..
צילום לוקח שביב רגע ומקפיא אותו בעבור הצלם, המצולם ובעבור הצופה. יש לזה ערך הסטורי שנכון לאותו הרגע בדיוק, והחלטה רגשית של הצלם שזה הרגע להסב את תשומת ליבו למה שהוא צילם.
לעומת צילום סטילס בצילום סרטים הזמן זז, והסרט עוקב אחרי המתרחש על ציר הזמן - החוייה של הצופה משתנה.
אני מנסה להתייחס לצילום סטילס באופן פילוסופי, וברור לי שנדרשת, לפחות בחלק מהטכניקות, שליטה בעיבוד תמונה ומניפולציות בשכבות. אני מאלה שמאמין שצילום אמיתי עוסק באמת שנתפסה על ידי המצלמה ופחות בעיבוד שניתן לעשות בתמונות, כמו שכתבתי כאן ובכל זאת, אם הכל מתוכנן בקפידה בזמן הצילום ועיקר העבודה בעיבוד הוא ביצוע של משהו שכבר תוכנן בזמן הצילום, מבחינתי ניתן להתייחס לזה כחלק מאומנות הצילום.
האם צילום יכול לרמות את הזמן?
כן, כבר היום אנחנו עושים את זה. בוא נבדוק תשע דרכים ודוגמאות לרמות את הזמן
1. חשיפה ארוכה.
חשיפה ארוכה במהירויות תריס איטיות, לוקחות פרק זמן מתמשך ודוחסות אותו לחלל תודעתי אחד. להבדיל מסרט שמריצים לנו מהר ומורכב ממידע ברור שמריצים אותו מהר מרד, בסטילס אנחנו נקבל חוקיות אחרת. אנחנו נראה את המידע הקבוע חד וברור, וככל שהאובייקט המצולם זז פחות הוא יהיה חד וחשוף יותר. ככל שהוא היה מואר יותר הוא ישאיר יותר פרטים על הנוכחות שלו בפריים.למשל שבילי כוכבים בשמי הליל, מים שנשברים על שובר גלים או נמרחים במורד מפל, פנסי מכוניות משאירים שובל אור על כביד בודד בהרים, ענננים נמרחים בתנועה מאחורי עץ בודד או צריל כנסיה..
זה לא רק אסתטי לעין, זה מרתק מבחינה פילוסופית ורחוק מאד מאיך שהעולם נראה לנו בעין.
אז הנה כמה סוגי חשיפה ארוכה:
חשיפה ארוכה ניתן לצלם על גבי חצובה, כשהמצלמה קבועה, אבל העולם זז.
 |
| חשיפה ארוכה. העולם בתנועה, אבל המצלמה לא. |
חשיפה ארוכה ניתן לצלם כשמצלמה זזה יחד עם אובייקט שנמצא בתנועה, ואז נוצר אפקט שנקרא פננינג.
 | |
|
חשיפה ארוכה ניתן לייצר באמצעות זום (משיכת זום, או זומינג) ואז יש אפקט מריחות מהמרכז החוצה.
 |
| בעדשות זום, נעים עם הזום קדימה ואחורה תוך כדי החשיפה |
חשיפה ארוכה ניתן לייצר באמצעות תנועות של המצלמה בזמן החשיפה (ציור באור) לקבל אפקטים אימפרסיוניסטים.
 |
| צילום של Philippe Monthoux |
2. HDR.
הטווח הדינמי במצלמה מוגבל. העין שלנו רואה יותר פרטים של אור וצל ממה שמצלמה מתעדת.
כדי להגדיל את הטווח הדינמי ניתן לצלם יותר מצילום אחד של אותו הנושא, ולתעד יותר מחשיפה אחת. איחוד מספר חשיפות לפריים אחד נקרא HDR והוא מגדיל את הטווח הדינמי ומאפשר לצופה להתרשם מפרטים בשני תנאי תאורה שבדרך כלל לא יוכלו להופיע ביחד בצילום אחד.
בפועל, מכיוון שיש יותר מחשיפה אחת, הזמן עובר מצילום לצילום, ומאחדים מספר חשיפות לרגע אחד.
 |
| חמש תמונות של אותו דבר בדיוק רק מדידת אור שונה מתאחדים לפריים אחד עם טווח דינמי גבוה |
3. הערמת WB
איזון הלובן, או ה White Balance הוא כלי במצלמה שנועד לאפשר לצלם לדייק את טמפרטורת האור. הגוון של האור משתנה לפי השעה ביום (או מקור האור) והמצלמה לא תמיד מדייקת אותו, אז יש אפשרות במצלמה לשלוט בטמפרטורה של האור. ניתן לצלם יותר מצילום אחד של אותו הנושא, ולתעד יותר מ WB אחד. בדומה ל HDR רק כשהדגש הוא על צבעוניות בתוך הפריים. ניתן להשתמש בזה כדי לדייק את תנאי האור משני מקורות שונים, או דווקא כדי לייצר אפקט חדש שלא הופיע במדיוק כך במציאות, ועדיין המצלמה מאפשרת לייצר.
 |
| צד ימין שבו חודר אור שמש מכיוון הים, ובצד שמאל תאורה חמה, משתלבים ביחד לפריים אחד |
4. הערמת שכבות ב RGB
טכניקה שהמצאתי לפני הרבה שנים, רק כדי לגלות אחר כך, שכנראה שהמציאו אותה לפני...
צילום מורכב מ 3 שכבות צבע. RED שהוא האדום, GREEN שהוא הירוק, וה BLUE שהוא הכחול. ביחד, שלושת השכבות נותנים את כל טטוח הצבעים שבתמונה. כלומר, כמו שניתן לאחד את שכבות הצבע, ניתן גם להפריד בינהם.
אם תצלם 3 צילומים זהים ב 3 זמנים שונים, ותאחד אותם כשכל צילום מכיל מידע רק בצבע אחד משלושת צבעי היסוד, תקבל תמונה משולבת שבה מה שהופיע במדויק בכל הצבעים, מופיע במלואו ובצבע המדויק, אבל ההבדלים בין פריים לפריים יהיו מיוצגים בשכבה של צבע שנחשפה רק בפריים אחד.
 |
| שילוב של שלוש תמונות שכל אחת מקבלת שכבת צבע אחרת |
 |
| דוגמה נוספת - חיבור מספר פריימים בשכבות RGB שונות |
5. Day to Night
קונספט מהמם של צלם בשם סטיבן ווילקס. הוא מצלם אלפי תמונות במשך 24 שעות ומאחד אותם כרצונו לפנורמה שמתעדת מעבר מיום ללילה בלוקיישנים אייקוניסטים.
הוא מצלם את אותה הפריים, כבכל רגע משהו אחר כולו מולו. אנישם עוברים, סצינות מתרחשות, תאורה מתחלפת. את כל אלה הוא מאחד לפריים אחד בעריכה מוקפדת, ומקבל צילום מהפנט שהופך יום שלם לצילום אחד. כמו לספר עלילה של ספר במילה.
 |
| קוני איילנד בצילום של סטיבן ווילקס |
לסרט TED על הפרוייקט
את אותו הקונספט ניתן ליישם באופן פחות קונספטואלי. לצלם פריים זהה מספר פעמים (בפערים של זמן) ולאכלס בתוך פריים אחד פרטים נבחרים מכל קליק.
6. פנורמה
הצילום הקלאסי של פנורמה גם מרמה את הזמן.
התחלתם בימין או בשמאל וצילמתם ברצף אל הצד השני. התוצאה מייצגת את הזווית הרחבה שהיתה מולכם, אבל בפועל יש זמן שחלף מצד אחד לצד השני של הפריים שאתם מייצגים בפריים אחד. פילוסופית, אתם מציגים מסע בזמן שתוך פריים אחד. אפשר להיות יצירתיים עם זה
 |
| תמונת פנורמה שעשויה ממספר רב של צילומים. כל הצילומים התאחדו לצילום אחד אל צולמו בנפרד. |
7. חשיפה כפולה
בימי הפילם היו מצלמים כמה חשיפות על אותו מקום בסרט הפילם. התוצאה היתה ששני הצילומים היו מטפסים אחד על השני והתוצאה היתה מרתקת לעין (בחלק מהמקרים). המצלמות חדישות ניתן להגדיר למצלמה "חשיפה כפולה" ולצלם 2 תמונות שמתלבשות מיד אחת העל השניה", או לצלם 2 תמונות נפרדות ולחבר אותן באמצעות שכבות בעיבוד. התוצאה תהיה דומה. שימוש מושכל בטכניקה (בעיחקר שימוש באור וחושך) יכול לאפשר לצלם לשלוט בצורה מרשימה על האופן שהחשיפות יתלבשו אחת על השניה.
 |
| חשיפה כפולה - צילום של Diana Chyrzynska |
8. עבודה עם פלאשים ואור מלאכותי
בזמן שהתריס מורם והחשיפה נמשכת, היא מתעדת אור ברגישות מאד גבוהה.
המשמעות היא שפלאש או אורות שנעים בתוך החשיפה משאירים שובל של תנועה.
אנחנו מכירים את זה משובלי פנסי רכב בכביש. יש גם אפשרות להשתמש בזה אחרת.
ניתן לצייר באמצעות פלאש, פנס, או נר. לנוע איתו בתוך הפריים, בתוך החשיפה. האור ייצרב לתמונה לאורך כל החשיפה.
 |
| חשיפה אחת, שלוש יריות פלאש |
9. Ghosting
חשיפה ארוכה, חצובה.
החשיפה תתעד בצורה מדויקת את כל מה שיהיה קבוע ולא ינוע בתוך החשיפה. לעומת זאת, דמויות שיופיעו לחלק נכבד מהחשיפה במקום אחד, ואז יזוזו מן הפריים, יופיעו כדמויות שקופות, כמו רוחות רפאים.
איך זה קורה?
המצלמה בעצם רואה חלק מהזמן את השטח מאחורי הדמות, והיא מחברת את זה עם הדמות שהסתירה את השטח, והתוצאה היא שקיפות של הדמות. ככל שהדמות תשאר זמן יחסי ארוך יותר, וללא תנועה, היא תהיה חדה יותר ושקופה פחות, והפוך.
לדוגמאות של Ghosting
תגובות
הוסף רשומת תגובה