אַסְפַּקְלַרְיָה - מַרְאָה, הִשְׁתַּקְּפוּת
צלמים אוהבים השתקפויות. בצדק.
השתקפות יכולה להיות סימטריה נעימה לעין, הכפלה, הרחבה. השתקפות בצילום נוף מרווחת את התמונה, נותנת אוויר מלמעלה, וגם מלמטה. השתקפות מייצרת משחק גרפי, זרימה, לעיתים עומק.
מצד שני, השתקפות יכולה להיות סתמית, צפויה, מבחינה יצירתית היא יכולה להיות קלישאה.
השתקפות כפי שאנחנו מכירים אותה במראה, בחלון ובכלל ביום יום שלנו – עשויה להיות דבר צפוי. הרי היא שם כל הזמן.
אם ניגש לצלם אותה כמו שאנחנו רגילים, ההשתקפות לא מספקת שום יצירתיות או יחודיות עבורינו כצלמים. החוכמה היא ללמוד להתבונן על השתקפויות כעל כלי בחשיבה היצירתית.
כתוצאה מאיבוד אור, עיוות פרטים, טקסטורות מפני השטח או מאחוריו, וגבולות ההשתקפות – אנחנו משחקים בתודעה של הצופה, בחוסר ההבנה הרגעית שלו לגבי המחזה שהוא רואה וזוהי בדיוק הנקודה שצריך לפתח בהתבוננות שלנו!
אם אתם מתבוננים על הצילומים שלי, אלה שצירפתי פה, ואתם מתקשים להבין. מה פה השתקפות, למה זה נראה ככה, מאיפה באה ההשתקפות - זאת בדיוק הנקודה היצירתית בתהליך!
אז איך כדאי לנו לגשת לצילום?
ראשית, הכי קל בסלולרי. זה לא שמצלמה מקצועית לא מתאימה לזה, אבל הנוחות של הסלולרי, והמצלמת שיושבת בגבול גוף המכשיר (לא באמצע, אלא בצד), מאפשר לקבל תוצאה קלה יחסית.
החליטו לפני הקליק מה תפקיד ההשתקפות עבורכם: גרפית? סוריאליסטית? סימטריה? אשליה? תפקיד ההשתקפות ישפיע על האופן שבו תחליטו לצלם.
השתקפות היא הפוכה. אם תהפכו את התמונה תשחקו בהבנה של הצופה כשהתמונה תיראה כמציאות. אבל בשביל שזה יעבוד, הקומפוזיציה צריכה לתמוך בהיפוך וצריך לתכנן את זה מראש.
השתמשו בגבולות ההשתקפות. בשביל טקסטורה, בשביל עומק, בשביל מסגור… הגבולות הגרפיים של ההשתקפות מספקים לצופה רמז מה צולם, ומסגור פנימי לכל מה שרואים במשתקף.
מדידת אור מהמשתקף מכילה פחות אור מהמציאות. לעיתים מעל 2 סטופים הפרש. לכן כדאי למדוד אור מהמקום שבו רוצים את הפרטים, ולהשאיר מחוץ לקומפוזיציה את מה שלא מחמיא להשתקפות.
פוקוס – קשה מאד לקחת פוקוס מדויק מתוך ההשתקפות. זיכרו שפוקוס הוא מרחק. אם המרחק ביניכם ובן האובייקט המשתקף זהה במציאות ובהשתקפות, ניתן לקחת פוקוס מהאובייקט במציאות, והוא יהיה חד גם בהשתקפות.
בנוסף, כדאי לסגור מעט צמצם כדי להגדיל את האזור החד בפריים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה