תרגיל האובייקט

כצלמים יצירתיים אנחנו מוגבלים רק על ידי הדמיון שלנו. מה שאנחנו מצלמים זה רק הטריגר שמפעיל את הדמיון, ואנחנו לא מוגבלים על ידו. כדרך להמחיש את תהליך החשיבה הזה, כל מי שלמד אצלי מכיר את התרגיל הזה, שאני מאד אוהב לתרגל. מניסיון של שנים, התרגיל הזה הופך להיות סוג של אבן פינה אצל הרבה צלמים שהתפתחו לכיוונים יצירתיים.
התרגיל דורש סבלנות, ויש בהחלט צלמים שיהיה להם קשה להתמודד איתו.

חשוב לציין - אין חשיבות למצלמה שעושים איתה את התרגיל, לידע טכני קודם, או כל מגבלה אחרת - זה תרגיל שמתאים לכל מי שרוצה לתרגל את היצירתיות שלו.

אז מה קורה בתרגיל הזה?

1. כל תלמיד מתבקש לבחור אובייקט.
הערות והמלצות לבחירת האובייקט:
אובייקט בנלי וכזה שלא מושך את העין במיוחד. סטטי ולא משתנה. רצוי לא גדול במיוחד (נניח עד גודל של חצי מטר). שלא יהיה גבוה כדי שתהיה גישה אליו. שלא יהיה שטוח (שאפשר יהיה ללכת מסביבו). שלא היה בדיוק בנקודה גבול בין אור וצל. אי אפשר להזיז את האובייקט.
אסור להחליף אובייקט באמצע התרגיל!

2. את האובייקט יש לצלם ב- 10 דרכים שונות:
הערות על אפשרויות הצילום:
פעם האובייקט הוא נושא, פעם נשוא, פעם ברקע. פעם התמונה עוסקת בצבע שלו, פעם בצורה שלו, פעם בגודל שלו. פעם הוא ממסגר משהו, ופעם אחרת משהו ממסגר אותו. הולכת עין אליו, שימוש שלו בתוך סיטואציה, השתקפות, צל...
יש המון דרכים, רק חשוב להיות מקורי ולחפש תמונות שיפגינו חשיבה ודמיון.

3. לטובת התרגיל יש 30-45 דקות.
 shoot

צירי החשיבה בצילום 

התרגיל מדגים את 3 צירי חשיבה על האובייקט, וכל ציר מייצג חשיבה קלאסית בעולם הצילום.

שלושת הצירים:

1. האובייקט עצמו - הצבע, הטקסטורה, הצורה, הפרטים.
חשיבה קלאסית לצלמי מאקרו, אבסטרקט, צלמי מוצר

2. מהאובייקט אל הסביבה - מהנקודה שבה האובייקט נמצא מכניסים את הסביבה לקונטקסט שלו כנושא משני.
חשיבה קלאסית לצילום נוף, דוגמנות, פורטרטים.

3. מהסביבה אל האובייקט - מתרחקים מהאובייקט ומביטים עליו מנקודות מבט שרחוקות ממנו. הולכות, מסגורים, קונטקסט וכו'
חשיבה קלאסית לצלמי רחוב, עיתונות

תוך כדי תרגיל כל צלם יתחיל מהציר שהכי נגיש לצורת החשיבה שלו.
אחרי שהוא ייתקע מעט ולא יידע איך להמשיך, הידיעה שיש 2 צירים נוספים שניתן לתרגל מאפשרת לו לנסות דברים שהוא פחות ניסה בעבר. בפועל, התרגיל הזה "מכריח" כל צלם להתמודד עם יותר אפשרויות לצילום מאלה שהוא מנסה בדרך כלל.


הגשת התרגיל לביקורת

כל תלמיד יציג 4-5 תמונות של האובייקט.
תהליך הבחירה נעשה על ידי התלמיד, אין לעזור לו בבחירה.
הבחירה עצמה, תהליך הסינון, הוא חשוב בהבנה של התלמיד שהתמונות שהוא בחר לא היו אלה שהוא צילם בהתחלה, אלא בהמשך התהליך, עם הפעלת הדמיון והסבלנות.

התמונות הראשונות שכל צלם יצלם הן צפויות, אבל הדמיון מתחיל להשפיע אפילו על הצלמים השמרנים ביותר אחרי 10-15 דקות והחשיבה היצירתית משתלטת. פתאום החשיבות של פרמטרים כמו צמצם, או תריס, פחות חשובים. פתאום שמים לב לדברים שלא תמיד נגישים לנו בזמן הצילום - הזוויות, חשיבות תזמון הצילום, הצורה, הסביבה, האור, הצבע

עצם ההבנה שהתרגיל מחדד, שיש עוד צירי חשיבה שלא תמיד באים לידי ביטוי, מאתגרת הרבה צלמים להמשיך לנסות ולחפש את הפריימים שלוקח זמן לדמיין, ולא להסתפק שאלה שקופצים לראש מיד.

האובייקט

זווית אחרת 1 - מהאובייקט אל הסביבה

זווית אחרת 2 - מהאובייקט אל הסביבה

זווית אחרת 3 - מהסביבה אל האובייקט

זווית אחרת 4 - האובייקט עצמו

זווית אחרת 5 - מהסביבה אל האובייקט

זווית אחרת 6 - מהאובייקט אל הסביבה

זווית 7 - מהאובייקט אל הסביבה

שלב המסקנות

בעצם, לא התמונות חשובות בתרגיל הזה, אלא התהליך שקורה לכל אחד הוא הדבר המעניין.
מטרת התרגיל אינה לצלם תמונות יפות, אלא למצוא את המקום בתהליך שבו הדמיון נכנס לפעולה. האובייקט לא משתנה, ואי אפשר לשנות אותו בהגדרת התרגיל, לכן אין ברירה, והשוני מתמונה לתמונה הופך להיות בהחלטות של הצלם, בדמיון שלו.

בסוף הזמן יש תמיד את התלמידים שנושמים לרווחה שאפשר להמשיך הלאה, לתרגילים הבאים, ויש את אלה שלא הספיק להם הזמן.. והם אלה שמתחברים ונהנים מהגרסה היצירתית של עצמם. התמונות שמצלמים בסוף, הם המעניינות והכי אישיות. ייתכן שהן לא יפות במיוחד, אבל המטרה לא היתה אסתטית, אלא להתחבר למקום של ביטוי אישי.