צילום מזווית אחרת

"לצלם את מה שאתה חושב, לא את מה שאתה רואה" זה האתגר של הצלם היצירתי. זאת משימה קשה. צילום יצירתי הכי קל ללמוד בתחילת הדרך (עוד לפני תריס וצמצם) או בנקודה שאתה כבר מרגיש בטוח בידע הטכני באופן כזה שהוא בא "אוטומטי" ובלי שאתה חושב עליו לפני כל קליק. יש כאלה שמסתדרים מצוין בלי להיות יצירתיים כצלמים, וזה בסדר, אבל אלה שכן רוצים להיות יצירתיים.. מה המוקשים העיקריים שמפריעים להם?  1.      יצירתיות לא ניתן לקנות כמו ציוד.  את היצירתיות לא ניתן לקנות בכסף. אם אתה רוצה להיות צלם מאקרו, או לצלם ציפורים, או סטודיו, ברור לך שאתה צריך להשקיע בציוד. אתה שואל, משווה, קורא, מקבל המלצות, ואז קונה במיטב כספך את הציוד שעוזר לך לעשות את העבודה בצורה מקצועית. בצדק. בלי הציוד הנכון, יש סוג מסויים של צילומים שלא תוכל לצלם. עקומת הלמידה לעבוד עם ציוד היא ברורה. אחרי הכסף שהשקעת בציוד, ללמוד לתפעל אותו נכון. מה כל כפתור עושה? איך הציוד מתנהג בתנאים משתנים? איך אחרים משתמשים בו? אחרי שלמדת אתה מתמקצע, ואז... ואז הגעת לתקרת הזכוכית. אתה מגלה את מה שטבחים גילו כבר מזמן... התנור הכי ...

לא כולנו רואים את אותו הדבר. כמורה לצילום, אני יושב עם תלמידים על תמונות שהם צילמו. אנחנו יושבים ביחד ומתבוננים על אותה תמונה ולכאורה אנחנו מביטים על אותו דבר, אבל כל אחד מאיתנו רואה דבר שונה. חברי דן הראה לי תמונה שהוא צילם של קיר מחוספס עם אבנים גדולות וגסות , ובפינה השמאלית התחתונה ניתן היה להבחין בזוג מתחבק הוא נתן לתמונה שם – " כותל החיבוקים ". עד כאן הכל בסדר, הוא יכול, כמובן, לקרוא לתמונה איך שהוא רוצה. הוא שאל אותי לדעתי. עניתי לו שבעיניי הכותרת לא מתאימה. אני ראיתי איך הקיר מבטא קונטרסט רעיוני לחיבוק. איך החיבוק בעצם מבליט את ההיפך ממה שהקיר מבטא. יותר מזה, נכנסתי לצלם לתוך הראש, לשיקול הדעת בבניית הקומפוזיציה. העובדה שהצלם בחר למקם חלק כל כך משמעותי לקיר ולשים את הזוג בפינה, רמז לי שהצלם ראה בדיוק את מה שאני ראיתי, שהזוג מייצג פינה של חיבוק בסביבה המייצגת הפוך. רק אחרי שאמרתי את זה, הוא חזר לרגע שבו הוא צילום ונזכר שכך באמת היה. למעשה, דרך ההתבוננות בתמונה אני ראיתי את הצלם לא פחות מאשר את מה שהוא צילם. כשגורג' בוש רץ לנשיאו...

8 סיבות להדפיס את הצילומים שלכם מתי פעם אחרונה הדפסתם צילום שצילמתם? אני מניח שדי מזמן. היום צילומים חיים במחשב, מוצגים במסך. אנחנו קופצים מצילום לצילום במהירות של קליק. עוברים על תיקייה של 300 צילומים במהירות האור. אלבומי חיינו מסודרים בתיקיות במחשב. בחלק מהתיקיות לא ביקרנו הרבה מאד זמן. זה פרקטי, אבל זה לא רומנטי בכלל. בילדותי, צילומים היו דבר משמעותי, גם בזכות ההדפסה הפיזית שלהם. אני מביט על חיי דרך הצילומים האלה, מדפדף באלבום, מחזיק את התמונות בידי. צילומי השחור לבן, דהויים במקצת, עם מסגרת משוננת או מרובעת. אף אחד לא בודק באמת כמה התמונה חדה, או משחק עם קומפוזיציה אלטרנטיבית ומשנה לה את הצבע..  ההדפסה של התמונה הפך אותה לסופית, למוצר מוגמר – זיכרון צרוב של רגע שעבר כבר. צילום דיגיטלי נמצא כאן מאז שנת 2000 בערך, ומאז 2009 אנחנו מצלמים רק בדיגיטלי (כשהרזולוציה של המצלמות הדיגיטליות הגיע לאיכות מצלמות הפילם). בעידן הדיגיטלי להדפסה אין משמעות מעשית. הקובץ הוא הכי איכותי, דווקא כשהוא לא מודפס. הוא שומר על הפרטים והאיכויות שלו במצב הדיגיטלי שלו, הבינארי. שילובים של 0...

כל צלם מכיר את התחושה הזאת. אתה מצלם, ואתה אוהב לצלם, אבל אתה בעצם לא יודע איזה מן צלם אתה. אתה לומד צילום, ועדיין מבולבל... מה אתה אוהב כל כך בצילום? מה זה הצילום בשבילך? ואם אתה מביט קדימה, איזה צלם אתה עכשיו ואיזה צלם אתה רוצה להיות? מה יכול להיות מיוחד דווקא בתמונות שאתה יכול לצלם?  מה עושה את הצילומים שאתה אוהב מיוחדים בעיניך? שנים ארוכות שאני מלמד צילום יצירתי, מלמד חשיבה יצירתית. הבסיס לכל החשיבה היצירתית הוא התובנה שחשיבה יצירתית עוסקת פחות במה שמצולם, ויותר במי שמצלם. ההעצמה של תפקיד הצלם בתוך התהליך הצילומי. במילים אחרות, איך להביא את עצמי, כצלם, לתוך התמונה. יצירתיות: "יצירתיות מתבטאת בגמישות מחשבתית המובילה לרעיונות חדשים  או לדרך חדשה להתמודדות עם סיטואציות קיימות " שנים ארוכות שאני מלמד יצירתיות בנקודת מפגש צרה עם התלמידים שלי, על רצף ארוך שבו הם רוכשים ידע צילומי מסוגים שונים. נניח עבודה עם פלאש, וצילומי נוף, ורחוב... ואז הם פוגשים את ה"אני מאמין" שלי. אני משפיע לעיתים יותר, ולעיתים פחות, בהתאם למוטיבציה של התלמיד, ...

כצלמים יצירתיים אנחנו מוגבלים רק על ידי הדמיון שלנו. מה שאנחנו מצלמים זה רק הטריגר שמפעיל את הדמיון, ואנחנו לא מוגבלים על ידו. כדרך להמחיש את תהליך החשיבה הזה, כל מי שלמד אצלי מכיר את התרגיל הזה, שאני מאד אוהב לתרגל. מניסיון של שנים, התרגיל הזה הופך להיות סוג של אבן פינה אצל הרבה צלמים שהתפתחו לכיוונים יצירתיים. התרגיל דורש סבלנות, ויש בהחלט צלמים שיהיה להם קשה להתמודד איתו. חשוב לציין - אין חשיבות למצלמה שעושים איתה את התרגיל, לידע טכני קודם, או כל מגבלה אחרת - זה תרגיל שמתאים לכל מי שרוצה לתרגל את היצירתיות שלו. אז מה קורה בתרגיל הזה? 1. כל תלמיד מתבקש לבחור אובייקט. הערות והמלצות לבחירת האובייקט: אובייקט בנלי וכזה שלא מושך את העין במיוחד. סטטי ולא משתנה. רצוי לא גדול במיוחד (נניח עד גודל של חצי מטר). שלא יהיה גבוה כדי שתהיה גישה אליו. שלא יהיה שטוח (שאפשר יהיה ללכת מסביבו). שלא היה בדיוק בנקודה גבול בין אור וצל. אי אפשר להזיז את האובייקט. אסור להחליף אובייקט באמצע התרגיל! 2. את האובייקט יש לצלם ב- 10 דרכים שונות: הערות על אפשרויות הצילום: פעם האובייקט הוא נושא, פעם נ...

צילום יצירתי, או יצירתיות בכלל, היא נושא חמקמק. נורא קשה להגדיר מהי יצירתיות וקשה עוד יותר להבין מהי היצירתיות כפרמטר אישי שבא לידי ביטוי אחרת אצל כל אחד מאיתנו.  תרגיל מעניין לדעת אם אתה אדם יצירתי זה התרגיל הבא: עיצמו את העיניין ודמיינו אריה. פתחו את העיניים. עכשיו עיצמו שוב את העיניים ודמיינו אריה אחר. פתחו את העיניים. עכשיו נסו לאבחן את ההבדלים בין האריה הראשון לאריה השני. אם אין הבדלים, אתם צריכים לעבוד על היצירתיות... טוב, האמת שזה מבחן לא הוגן. רובנו נדמיין בדיוק את אותו אריה וההבדל בינהם הוא העובדה שעל הראשון חשבנו קודם. גם אנשים יצירתיים מאד עשויים לחשוב על אותו אריה בדיוק פשוט מפני שלא ראינו יותר מדי אריות כדי לעמוד על ההבדלים בין אחד לשני. אבל, אם אחרי שהבנתם את הפאנץ אני אבקש ממכם בפעם השניה לעשות את אותו תרגיל על פיל, כבר תדמיינו פיל שנראה אחרת בפעם השניה שתעצמו עיניים - כלומר, ניתן, במאמץ ואימון מסויים, לתרגל את היצירתיות שלנו. זאת נקודת המפתח שלי בקורס צילום מזווית אחרת - כולנו יצירתיים, רק שאנחנו לא יודעים איך לגעת בזה ואיך לפתח את זה. מזה כמה שנים אני מל...