צילום מזווית אחרת

  עצבות אחזה בי תוך כדי הליכה. זה היה יום ארוך. עוד יום ארוך. רוח צוננת של חורף חדרה דרך המעיל והאיצה את צעדיי לכיוון בייתי. לפתע שמעתי מישהו פונה אלי מצד ימין. על הספסל ישב לו גבר ופנה אלי. "ערב טוב אדוני, אולי אפשר לבקש ממך דבר מה?" אדם מבוגר, כבן 60, עטוף במעיל, כובע ברט, יושב שעון על מקל דק וארוך. מה אני יכול לעזור, אני שואל, מצפה לשמוע בקשה לכסף עבור ארוחה חמה. כבר מחשב בראש כמה כסף קטן יש לי בכיס, והאם נכון לתת לו ממנו. "שאל", אני אומר, "בבקשה" "תודה רבה אדוני. מה אתה יכול לספר לי על מה שאתה רואה?" "רואה איפה? למה אתה מתכוון?" השאלה שלו השאירה אותי מופתע מעט וחסר סבלנות. "מה אתה רואה משמאל, מהכיוון שממנו מנשבת לכאן רוח קרה?" הבטתי שמאלה להמשך הרחוב. "כלום. אני לא רואה שם כלום" "אין שם כלום, אתה לא רואה כלום?" לא הבנתי למה בדיוק הוא מתכוון ומה הוא מצפה שאתאר לו. לפתע התחוור לי שהאיש עיוור. המקל שעליו נשען היה מקל עיוורים מתקפל ממתכת. חוסר הסבלנות שלי התחלף ברצון אמיתי לעזור לו. "אני רואה פינת רחוב...

 הציטוט בכותרת המאמר שייך ל דורותיאה לאנג . אני מאד אוהב את הציטוט, אבל מה בעצם הוא אומר? המצלמה היא כלי מופלא. המצלמה לוכדת שבריר שניה מהמציאות ומנציחה אותו לעד.  בעצם, במחשבה שניה, לא משהו מיוחד כל כך. המציאות לא כל כך מרתקת, לא בטוח שאנחנו רוצים ללכוד רגעים שכאלה ולהנציח אותם. גם לא ברור למה דווקא בצילום? אפשר באותה הקלות לצלם וידאו, סרט קצר או ארוך. הוא לוכד בצורה טובה יותר רגעים אמיתיים במציאות, ונשאר איתנו ללא פחות זמן מתמונה. אז מה כל כך מופלא במצלמה? מה שמופלא במצלמה היא דווקא ההבנה שלעיתים אתה מצלם דברים שרק אתה היית מצלם. כולנו חולקים את אותה המציאות, אך כל אחד רואה אותה אחרת, והמצלמה עוזרת לנו להבין את מה שאנחנו רואים, ולהציג אותו לעולם. זאת החשיבות של המצלמה לא כמתעדת (כפי שחושבים עליה באופן מעשי), אלא כמספרת (narrator).  איך אפשר לראות את זה בצילומים שלנו?  נניח שאתם רוצים למיין את הצילומים שלכם, להכניס סדר בין כל אלפי הצילומים שצילמתם.  בואו נמנה את שלושת הדרכים האפשרויות לטעמי: 1. לפי פרט טכני, מידע שקיים בתוך קובץ התמונה. למשל לפי תאריך הצילום, א...

הבוקר זה ה 1/1/2020. חיכיתי בסבלנות.  אתמול הסתיים לו עשור והמדיה התפוצצה מסיכומי עשור, ותחזיות לעשור הבא, אבל אני רציתי להגיד משהו אחר. העשור שהסתיים היה מצוין, והוא כבר חלק מהעבר. העשור שיהיה הוא אתגר שכדאי להתכונן אליו, אבל לא להשקיע בו אנרגיה על חשבון הרגע הזה. ממש עכשיו, מסביבכם, מתחבאות המון סיבות לאושר, סימנים של צמיחה והתפתחות. צריך לחשוב כמו מצלמה כי לראות אותם. להתבונן. רציתי לכוון אתכם להתבונן על הרגע הזה, לחשוב כמו מצלמה. המצלמה הופכת את הרגע הזה, לנצח. העין האנושית שלנו רואה הרבה יותר מהמצלמה, שנאלצת לעבוד תחת מגבלות.. העין שלנו רואה זווית יותר רחבה, מסוגלת לראות טווח דינמי יותר גדול, מסוגלת לראות עומק שדה עצום, ומספקת לנו הרבה יותר אינפורמציה. העין לא נאלצת לחלק את המציאות לחתיכות ומספקת לנו המון מידע. אז אם יש לנו כל כך הרבה אינפורמציה מהעין, למה שבכלל נרצה ונתלהב ממצלמה? רק העניין של התיעוד? יש דרכים קלות ופשוטות לתעד, זה לא הקסם של הצילום, זה לא מה שעושה ממנו אומנות שאנחנו תולים בסלון, וזה לא מה שעושה מצילומים אייקונים בהיסטוריה האנושית, ובהיסטוריה ה...

לכותרת של צילום יש תפקיד חשוב.  כותרת לצילום הופכת אותו ליותר מתמונה וויזואלית, הופכת אותו ל אומנות מושגית . כותרת מחברת אותי לשינויים שעולם הצילום עבר עם השנים. אני חושב שבעבר כותרת לצילום הייתה חשובה פחות.  צילומים הופיעו בתערוכה תחת "כותרת" של תערוכה, ולא הייתה להם כותרת משלהם. ייתכן שהם ליוו כתבה בעיתון, בספר, ולפיכך לא עמדו בזכות עצמם עם כותרת נפרדת. לעתים הכותרת הייתה מייצגת של "סיבת הצילום" כמו שם המצולם, או המקום שבו התמונה צולמה. העידן הנוכחי הפך את הנסיבות שבהן נחשפים לצילומים שלנו ללא פחות מהותיות. למשל ברשתות החברתיות, או בגלריה אינטרנט, או גלריה משותפת. אנחנו חיים בעידן שבו לכל צילום יש כוח משלו, ולא רק בקולקטיב שמחבר הרבה צילומים יחדיו. הכותרת היא חלק מהיצירה. לעתים הכותרת היא הטקסט הקליקבילי שמוביל אותך לתוך הצילום, ולא רק התיאור המצורף לצילום.  בעבר צלם התלבט בעיקר בעבודה הצילומית. כל יתר הצדדים בעבודתו בוצעו על ידי בעלי מקצוע מתמחים. לעומת זאת, כיום צלם מתבלט בעבודה הצילומית, בעריכה, בכותרת, וכמו כן במדיה המפרסמת, בהדפסה, במסגור, בחתימה...

ממקום מושבי, כמורה לצילום, שפוגש אלפי תלמידי צילום מדי שנה, כבר 15 שנה, הטבלה הבאה לא באה בהפתעה. הטבלה מצביעה על נתוני זוועה במכירות של מצלמות חדשות. הטבלה הזאת מציגה ירידה דרמטית במכירות של מצלמות. כמה דרמטית? הנתונים הכי נמוכים מאז שהמצלמה הדיגיטלית הוצגה לעולם. הנתונים הכי חלשים למכירה של מצלמות בכלל מאז 1984! רק השנה הושקו מצלמות מירורלס של קנון וניקון (בגודל חיישן מלא) שאמורות היו להפיח חיים במכירות. אנחנו משדרגים את הציוד שלנו מדי שנה... למה הפסקנו לקנות? למה יש ירידה של 84% מאז 2010, זמן השיא במכירות של מצלמות דיגיטליות. אז רגע... בואו נעלה השערות ונראה מה הגיוני בעיננו. על מה מעידה הירידה? 1. צילום סלולרי נמצא בעלייה דרסטית. ברור! תראו  https://petapixel.com/…/latest-camera-sales-chart-reveals-…/ הצילום הסלולרי זמין יותר מתמיד. גם למכשירים הסלולריים הפשוטים יש מצלמה ראויה, והיא פשוטה לתפעול. פעם היית צריך מצלמה איכותית והבנה של התפעול, והיום העולם שלנו מצולם כל הזמן. הסלולרי גם ככה עלינו כל הזמן, האם יש טעם להוסיף אליו מצלמה מקצועית ומסורבלת (שלא נאמר יקרה). ...

בראשית ברא ניספור נייפס את המצלמה. ראו זאת בני האדם ומהומה גדולה עלתה מן העם. "מה נעשה עם מכונת הקליקים הזאת?" ו "קנון או ניקון?" החלו להישמע בחדרי חדרים... ב 1835 נולדה המצלמה, ו 180 שנה אחרי תרשו לי לשרטט עבורכם 3 סוגי צלמים.  כשאנחנו מתחילים לצלם, כל אחד מהסיבות שלו, אנחנו עוד לא מפתחים את ההתנהגות הטיפוסית עם מצלמה. ככל שהמצלמה הופכת להיות כלי אינטואיטיבי וטבעי עבורנו, אנחנו מתחילים להשתמש בה באופן שמתאים לסוג ההתבוננות שלנו על הסביבה, ובעיקר, על פי התפקיד שהצילום משחק עבורנו. אם כן,  אני מציע חלוקה לשלושה סוגי צלמים ואתם בטוח נמנים על אחד מהם. ראשי התיבות מד"צ מייצגים את שלושת סוגי הצלמים לשיטתי. מלקטים, דייגים וציידים. חשוב לי להגיד, אני לא מנסה לקבוע סכמטית שאני יודע מי אתם. ברור לי שאני עושה הכללות כשאני מכניס את עולם הצלמים לשלוש קטגוריות בלבד, וברור לי שיש צלמים שמתחילים בקבוצה אחת ונעים עם הזמן לקבוצה אחרת. צלם שיודע שהוא לא מרוצה ויש לו מוטיבציה לשנות ולהשתדרג, יכול לנדוד בקלות לקטגוריה אחרת, אם ירצה. מטרת המאמר היא לנסות ולשים מראה...

כשאנחנו מטיילים בחו"ל, רואים עולם, חווים אותו... האם בליבו של הרגע המזוקק הזה, באמת צריך מצלמה? השאלה הזאת פותחת נושא מרתק של זיכרון ויזואלי (Visual Memory). איך זה עובד? האם המצלמה מתפקדת כמתעדת, כזיכרון ויזואלי שממנו אנחנו מפתחים זיכרונות ארוכי טווח, או שאולי המצלמה מרדדת את החוויה ומנתקת אותך מהרגע עצמו? שמעתי מגוון דעות בנושא הזה, וכנראה שאין דיעה אחת נכונה מאחרות. אני מציע לקחת רגע וללמוד את הנושא, ואולי למצוא מה תפקיד המצלמה עבורכם, או במילים אחרות - האם כדאי לכם להיות הצלמים בטיול הבא? מחקר גדול ומקיף שהתפרסם לאחרונה (לינק למחקר מצורף בסוף הטקסט) מצביע על כך שאנחנו מצלמים בטיולים כמעט פי 3 ממה שצילמנו פעם. בעבר, בטיול רגיל (משפחתי) היינו מצלמים 24 תמונות ביום, וכיום 77 צילומים ביום. צלמים (גם החובבים שבנינו), שמטיילים על מנת לצלם, מצלמים לדעתי מעל 800 צילומים ביום. אנחנו מצלמים הרבה יותר ממה שצילמנו בעבר וזה לא רק הפעולה המכנית, זה אומר שזמן רב יותר מוקדש למצלמה ופעולת הצילום על חשבון "הנוכחות" ברגע עצמו, או עם האנשים שסביבכם. צילום הוא אקט אינדיבידואלי...