בעיניי המתבונן (או, על ההבדל בצורה שבה צלמים מתבוננים)

לא כולנו רואים את העולם באותה צורה. רופאים רואים ומבינים מצורת ההליכה של אנשים ברחוב דברים שאני לא רואה. עובדת סוציאלית רואה בצורה שאמא מחזיקה את היד של הבן שלה ברחוב הרבה יותר ממה שאני שם אליו לב. איש תאורה רואה קליפ מוסיקלי בטלווזיה ומבין מיד באיזה תאורה השתמשו ומאיזה זוויות. ארכיטקט מסתובב ברחובות ורואה בניינים כפי שאני מעולם לא ראיתי. אני מביט בצילום ורואה בו יותר מאחרים. איך? כולנו מביטים בצילום באותו אופן, אבל לא כולנו רואים את אותו הדבר. צלמים מתבוננים אחרת על המציאות. הם מריצים בראש תהליך ניתוח נתונים שונה מכל אחד אחר. אני אתן דוגמה: אני מלמד את תלמידי הצילום שלי על שלושה צירי חשיבה רלוונטים בצילום נושא - 1. הנושא עצמו - לבודד את הנושא, להתבונן באובייקט בצורה שמפרידה אותו מהסביבה שלו ומדגישה בו פרטים. 2. מהנושא לסביבה - הנושא במרכז התמונה, אך הסביבה או הרקע שלו מייצר הקשר וסיפור מסגרת. 3. מהסביבה לנושא - בין הצלם לנושא יש מרחק שבו נמצאת הסביבה. היא מייצרת הקשר ומסגרת שמוליכה אל הנושא. זאת בעצם העצמה של הנושא באמצעות הסביבה (הולכה, מיסגור, הבלטת צב...