צילום מזווית אחרת

במבט ראשוני, באינסטינקט, צילום די סתמי שממוקד בידיים של אנשים בזמן שהם שותים בירה בפאב מקומי.  בפועל, אתם מוזמנים להעמיק. לא לתת למוח להשלים לבד את הפערים אלא ללמוד את הפרטים, את קנה המידה. המוח שלנו מחפש להכניס דברים לתבניות חשיבה, ולא לשים לב במבט ראשון. ברגע שתשימו לב, לא תוכלו שלא לראות.  זאת דוגמה נהדרת לצילום יצירתי.  ביטוי של יצירתיות מתבטא בשני אופנים - מה צילמת, ואיך צילמת. "מה?" זאת שאלה של תוכן. בחירות של מה בפריים. רוב התלמים בוחרים בחירה טיפוסית של קומפוזיציה, חיתוך, הדגשה. צלם חתונה שיצלם בזמן החופה ילדה מתרגשת בקהל ייקח החלטה יצירתית, בזמן שמה שמצופה ממנו הוא לצלם את הזוג מתחת לחופה. "איך?" זאת החלטה של וויזואליות. החלטה יצירתית שמביאה לידי ביטוי החלטות כמו קומפוזיציה, זווית, מדידת אור, צמצם ועוד... איך מביאים את הרעיון לידי ביטוי דרך החלטות וויזואליות בצילום הזה היצירתיות היא ה"מה". הבחירה לצלם את הסיפור הגדול דרך הפרט הקטן. דמיין 15 צלמים שמנסים לצלם את הסיטואציה של האיש הענק בפאב. כמה מהם מצלמים את הפריים הזה? ההחלטה של הצלם להגיד משהו בא...

קוביזם הוא סגנון אוונגרדי באמנות שיצר מהפכה בציור ובפיסול האירופי בתחילת המאה העשרים. הקוביזם אינו צופה באובייקט מנקודת מבט אחת, אלא מפרק את האובייקט לגורמיו ומציג גורמים אלה מנקודות מבט שונות באופן סימולטני. תנועה זו חוללה מהפכה בכך שדחתה מעליה דחייה גמורה של מסורת הנטורליזם בציור ובפיסול. הקוביזם החל בשנת 1906 בעבודתם של שני ציירים: הצרפתי ז'ורז' בראק והספרדי פבלו פיקאסו, שחיו באותה עת ברובע מונמארטר בפריז. הם נפגשו ב-1907 והמשיכו לעבוד בקשר הדוק עד לפריצתה של מלחמת העולם הראשונה ב-1914. הקוביזם פרח עד שנות העשרים של המאה ה-20, ואמניו המשיכו להשתמש במוטיבים קוביסטיים גם בהמשך. המושג "קוביזם" נוצר לראשונה בשנת 1908 על ידי מבקר האמנות הצרפתי לואי ווסל. המושג זכה לתפוצה רחבה, אך שני יוצריו של סגנון זה נמנעו מלהשתמש בו. הציור הקוביסטי הראשון היה, כנראה, "העלמות מאביניון" של פיקאסו. זה קוביזם אנליטי, האמן לוקח אובייקט ועושה לו אנליזה צורנית, בהשפעה מהפסיכולוגיה המתפתחת באותה תקופה, וחיפושים אחר עומק חדש בכל תחומי האמנות. "העלמות מאביניון" של פיקאסו...

היום, בדיוק לפני 35 שנה, 5/6/1989 , צולמה אחת מהתמונות האייקוניות בהסטוריה.  Tank Man במהלך מחאת הסטודנטים בבייג׳ין כנגד המשטר הקומוניסטי בסין. כמה ימים אחרי שאסרו על צוותי עיתונות להמשיך לסקר את האירוע, ויום אחרי שמאות מוחים נהרגו במהומות, טנקים נשלחו לכבוש את כיכר טייאנמאן חזרה מהמוחים.  אחרי כל המוות ברחובות היתה ציפיה לכניעה שקטה. טנקים חצו את הרחובות כשלפתע אדם מקומי נעמד מול הטנק הראשון וחסם את דרכו. סרטי הוידאו מראים אותו זז עם הטנק, חוסם אותו לכל כיוון שהוא ממשיך אליו. הירואי. אדם אחד מול שיירת טנקים.  אני רוצה לעצור שניה, לעבור לנקודת זווית אחרת, אל הצלם של התמונה.   סטיוארט פרנקלין שכב במרפסת של בית מגורים יחד עם עוד מחבריו בתקשורת שהתחבאו באזור כדי להמשיך ולספק סיקור עיתונאי. הוא היה צלם מטעם מגזין טיים האמריקאי. כשהוא ראה את הטנקים שחוצים, הוא תכנן את הצילום. בנה קומפוזיציה שעוקבת אחרי תנועות הטנקים ברחוב הריק. האוטובוס השרוף בצד מספר את מה שהיה כאן ממש לא  מזמן, וסימוני הכביש מספקים אוריינטציה שזה כביש עירוני, ולא שטח מלחמה, ואז אותו ״המורד האלמוני״...

  צילום יכול להיות מקום לברוח אליו, למצוא בו פרשנות אסקפיסטית לעולם הרועש, והוא יכול להיות בדיוק "הצד השני" של זה. צילום יכול להנציח ולהעצים את המכוער והבוטה שיש במציאות. בסרט "הקרב על אמריקה" (" Civil War ") מוצגת אמריקה דיסטופית, בעתיד הלא רחוק. הסרט מתמקד בקונפליקט פנים אמריקאי בעקבות תקרית של ירי המוני, שמובילה לסדרה של מאורעות שמחריפים את הפילוג בחברה האמריקאית עד כדי מלחמת אזרחים. העלילה עוקבת אחר דמויות שונות שמייצגות צדדים שונים בקונפליקט הזה, כולל צוות עיתונות שבו מודגשת דמות של צלמת דוקומנטרית המתעדת את המאורעות והנפגעים (קירסטין דנסט). כצלם, מצאתי את עצמי עוקב אחרי הסרט לא רק מבחינת העלילה, המשחק, הבימוי, וכל הדברים הרגילים, אלא דווקא על האופן שבו מוצג התפקיד של הצלם, גם בקידום העלילה, אבל גם מהצד הפסיכולוגי של הצלם, והפער מאיך שאני תופס צילום. חלק מחבריים הטובים ביותר בתחום הצילום הם צילומי עיתונות. הם מוצאים את עצמם בלב העימות, מביאים את הסיפור העיתונאי תוך סיכון חיים ממשי. יש רגעים בסרט שהצלמים משולים ללוחמים. בעוד הלוחמים יורים בנשק ומ...

בתקופה שעדיין לא הבנתי שאני צלם, לקחתי החלטה. לחגוג את העובדה שאני ישראלי, שאני מצלם, ושאני מרגיש שהחיבור הזה מאפשר לי להעביר "מסר" אחר אל העולם שרואה אותי בגלריות צילום, שבחלקן הייתי מאד פופולרי. לא עוד פעם מגדל דוד, והכותל, אלא "ישראל" הכל כך מוכרת, נורמטיבית, אהובה, אבל מזווית של אומנות, יצירתיות, או אם תרצו - ישראליות. אז החלטתי להכין מצגת אוסף מצילומיי בישראל תחת הכותרת "ישראל מזווית אחרת". באפריל 2006 התיישבתי ואיגדתי כ 20 צילומים והוספתי כותרת לכל תמונה, ואת המקום שבו צילמתי, והכנתי מצגת POWER POINT. שלחתי לכ - 20 חברים, ולא לקח הרבה זמן עד שקיבלתי פניות לשלוח את המצגות הבאות לעוד אנשים, מה נקרא "רשימת דיוור". כל חצי שנה בערך הכנתי עוד מצגת, ורשימת התפוצה הלכה וגדלה. אחרי המצגת השלישית קיבלתי פנייה ממשרד התיירות לצלם את הקמפיין הבא של משרד התיירות לישראל. אפשר להגיד שזאת היתה נקודת מפנה בקריירה שלי "כצלם", והמשכתי וצילמתי עוד כמה קמפיינים עבור משרד התיירות. סך הכל עשיתי 6 מצגות כשאת האחרונה עשיתי ב 2009. צירפתי ממגוון הצילומים שה...