המהפכה השקטה של פרנקו פונטנה
פרנקו פונטנה (Franco Fontana) נפטר הלילה בגיל 92. פונטנה נחשב בעיניי (ולא רק בעיניי) לאחד מחלוצי צילום הצבע האמנותי ומאסטר בקומפוזיציה.
בשנות השישים, כשהצילום האמנותי הקלאסי נשלט כמעט לחלוטין על ידי הגישה המסורתית של שחור-לבן, בחירה בצבע נחשבה לצעד נועז, וכמעט חתרני. השימוש בצבע נתפס אז פעמים רבות כנחלתם של צלמים מסחריים, צילומי פרסומות או חובבים. פונטנה ראה בו הזמנות למשהו אחר לגמרי.
הוא לא חיפש אחרים שעשו את זה לפניו, שהשתמשו בצבע כמרכיב אומנותי. פונטנה הפך את הצבע לשפה העיקרית שלו. לא ככלי עזר להעתקת המציאות, לדיוק מה שעיניו ראו. הוא השתמש בצבע כמרכיב אקספרסיבי ועצמאי שנועד לעורר רגש ולברוא עולם. הצבע היה הנושא, לא הפרט.
באמצעות קומפוזיציות סגורות, מסגור פנימי קפדני וחיתוכים מדויקים, פונטנה בודד מקטעים מהמציאות והפך מרחב תלת-ממדי למעין קנבס שטוח ודו-ממדי.
הוא לא תיעד את הגיאוגרפיה של המקום, אלא את המשמעות ההתרשמותית שלו, שהיא החוויה הסובייקטיבית והתמצית המזוקקת של המרחב כפי שהיא מהדהדת בתודעה שלו. הוא הראה שגם המציאות הטריוויאלית ביותר יכולה להפוך לאבסטרקט מוחלט אם רק יודעים איך להתבונן בה.
 |
| ציור של Mark Rothko |
פונטנה נהג לומר שהוא לא מצלם את מה שהוא רואה, אלא את מה שהוא חושב. היכולת שלו להשתחרר מהצורך לתעד, ובמקום זאת להשתמש במציאות הקיימת רק כנקודת מוצא ליצירת אשליה אופטית ורגשית, היא זו שהפכה אותו לאחד מחלוצי הצילום המושגי והמופשט.
אמן שלימד אותנו לראות את העולם לא כפי שהוא, אלא כפי שהוא יכול להיות.
2 ציטוטים שלו:
"לצלם פירושו למחוק. האמנות האמיתית של הצילום היא היכולת להחסיר את כל מה שמיותר, עד שנשארת רק המהות."
"אינני מצלם את מה שאני רואה, אלא את מה שאני חושב. המציאות מספקת רק את חומר הגלם; מה שחשוב באמת הוא מה שהעין הפנימית קולטת."
תגובות
הוסף רשומת תגובה