נקודה כחולה חיוורת | Pale blue dot

בזמן אנחנו נאבקים על הזכות להשפיע, להביא לעתיד שאנחנו רוצים בישראל, לילדינו ונכדינו, אם נעבור לעדשה רחבה יותר, הרבה יותר, נבין שאנחנו עושים תוכניות ואלוהים צוחק.

אני אוהב לסיים את קורס הפוטותרפיה שאני מלמד באוניברסיטה עם שיחה קצרה על הצילום המצורף. 
״נקודה כחולה חיוורת״ (Pale Blue Dot) שצולמה ב 1990. הצילום צולם על ידי קארל סייגן בגשושית וויאג'ר 1, וצולמה ממרחק של למעלה מ-6 מיליארד ק"מ, בו נראה כדור הארץ כנקודה קטנה על הרקע העצום של החלל. הנקודה הקטנה שאתם רואים, מעט ימינה למרכז התמונה, זה כדור הארץ שלנו.

הצילום שצירפתי הוא גרסה מ 2006 של הצילום ההוא, של קאסיני מאותה נקודה, כשכדור הארץ באותו הגודל, ובאיכות הרבה יותר גבוהה. 

קארל סייגן כתב טקסט חשוב, פילוסופי שמלווה את הצילום הזה. 

רואים את הנקודה הכחולה הקטנה?

הסתכלו שוב על הנקודה ההיא. היא כאן. זה הבית. אלו אנחנו. 

עליה חיו את חייהם כל מי שאתם אוהבים, כלמי שאתם מכירים, כל מי שאי פעם שמעתם עליו, כל בן אדם שאי פעם היה. הסיכום של שמחתנו ויסורינו, אלפי דתות בטוחות בעצמן, אידאולוגיות ודוקטרינות כלכליות, כל צייד ומלקט, כל גיבור ופחדן, כל יוצר ומחריב של ציוויליזציה, כל מלך ואיכר, כל זוג צעיר מאוהב, כל אם ואב, ילד מלא תקווה, ממציא ומגלה, כל מורה מוסר, כל פוליטיקאי מושחת, כל "כוכב-על", כל "מנהיג עליון", כל קדוש וחוטא בתולדות מיננו – חיו שם, על גרגר אבק התלוי בקרן שמש.

הארץ היא במה קטנה מאוד בזירות קוסמיות עצומות. חשבו על נהרות הדם שנשפכו בידי כל אותם גנרלים וקיסרים כדי שיוכלו, בתהילה ובניצחון, להפוך לאדונים רגעיים של שבר-כלי מתוך נקודה. חשבו על האכזריות האינסופית שמטיחים תושבי פינה אחת של הפיקסל הזה בתושביה הקשים-להבחנה של פינה אחרת, עד כמה תכופות אי-ההבנות ביניהם, עד כמה הם להוטים להרוג זה את זה, עד כמה לוהטות שנאותיהם.

הפוזות שלנו, חשיבותנו העצמית המדומיינת, האשליה שיש לנו מעמד מיוחס ביקום – כל אלה מאותגרים על ידי נקודת האור החיוורת הזו. כוכב הלכת שלנו הוא כתם בודד באפלה הקוסמית העוטפת הגדולה. בערפל שלנו, בכל המרחב העצום הזה, אין שום רמז שעזרה תבוא ממקום אחר כדי להציל אותנו מעצמנו.

כדור הארץ הוא העולם הידוע היחיד עד כה שמאכלס חיים. אין שום מקום אחר, לפחות לא בעתיד הנראה לעין, שאליו המין שלנו יכול להגר. לבקר, כן. להתיישב, עדיין לא. תרצו או לא תרצו, לעת עתה כדור הארץ הוא המקום שבו אנחנו עומדים על שלנו.

נאמר כבר שאסטרונומיה היא חוויה מעניינת ובבונה-אופי. אין אולי הדגמה טובה יותר לטיפשותה של תהילת האדם מאשר התמונה המרוחקת הזו של עולמנו הזעיר. בעיניי, היא מדגישה את האחריות שלנו לנהוג באדיבות רבה יותר זה כלפי זה, ולשמור ולהוקיר את הנקודה התכולה החיוורת, הבית היחיד שידענו מעולם.

אז כשארדן מודיע שהוא מקים מפלגה, והחרדים מפריעים לבית קפה לעבוד בשבת, ומקבץ הפרסומות האחרון היה ארוך מדי, ופעם שווארמה עלתה 35 ש״ח... תזכרו שמשבר האקלים בשיא של כל הזמנים. אנחנו דואגים לכאן ולעכשיו, אבל אנחנו לא רואים את התמונה הגדולה. 

1.5 מעלות בממוצע חם יותר משנים קודמות.

התחממות האוקיינוסים והאטמוספירה מייצרת גלי חום ממושכים, קטלניים ותכופים מאי פעם. גלי החום באירופה, ואירועי חום כבדים במערב אפריקה ובאסיה. 

העלייה באידוי המים מהקרקע מגבירה את עוצמת הבצורות ומספקת חומר בעירה נוח לשריפות בר רחבות היקף, לדוגמה שריפות הענק ההרסניות בצרפת, ספרד, ובחלקים נרחבים מיבשת אמריקה הצפונית ואוסטרליה בעקבות חודשים ארוכים של יובש.

אטמוספירה חמה מסוגלת להכיל יותר לחות, מה שמוביל לאירועי גשם קצרים אך עוצמתיים במיוחד הגורמים להצפות פתע.

למרות ההתחממות הגלובלית, שיבושים בזרם הסילון ובקוטב הצפוני גורמים לפריקת אוויר ארקטי וגלי קור חריגים וסופות חורף קשות שבהן מסות אוויר קפוא הגיעו בהפתעה לקווי רוחב אמצעיים. יש יותר רעידות אדמה, והן אלימות יותר ויותר, ויש הרבה יותר שטפונות. 

הצילום הזה, והטקסט של קארל סייגן, הם לפעמים פרספקטיבה שכולנו צריכים. 

כתב פעם יונתן גפן שיר בכבש השישה עשר: 

"ג׳ירף היא חיה גבוהה.

מגובה של ג'ירף כולנו נראים נמוכים

והבעיות הכי גדולות שלנו, הן רק נקודות קטנות בשביל ג'ירף" 

                                                                 (לג'ירף יש צוואר ארוך / יהונתן גפן)