שפת רחוב (או, עשרת הכללים לצילום רחוב יצירתי) / חלק א'

לפני שאני קופץ אל הכללים, בואו נתחיל בהקדמה


מה זה צילום רחוב?
כל צילום שמצלמים ברחוב הוא "צילום רחוב"? האם צילום בחוף הים יכול גם הוא להיות "צילום רחוב"?
וויקיפדיה (החמוד כל כך) אומר שצילום הוא רחוב הוא "סוגת צילום שבה מצולמות סיטואציות אקראיות במקומות ציבוריים". 

רגע, חשוב להגיד וחשוב להבין שכל נושא ההגדרות לתוך קטגוריות הוא מאוס ודי מיותר. כל דבר ניתן לתייג ולקטלג לפי ראות עיננו. צילום של דמות על רקע נוף יכולה להיקרא "תמונת נוף"או "פורטרט" או "משפחתית" ויש שיגידו "תיעוד".
ובכל זאת?
צילום רחוב אינו פשוט צילום שמצולם ברחוב. לפי ההגדרה הזאת צילום שצולם בבית הוא "צילום בית", וצילום שצולם בים הוא "צילום ימי". זה לא עניין הלוקיישן שבו צולמה התמונה, אלא עניין המהות והגישה. הרחוב כזירה שבה מתרחשות סיטואציות. זה הרי צפוי שברחוב נראה כל הזמן אינטראקציות בין אנשים, וזה גם צפוי שברחוב, שהינו מרחב ציבורי, נוכל לצלם דברים באופן בלתי מתוכנן ואותנטי לחלוטין. זוהי ההגדרה הכי מדויקת לצילום רחוב שאני יכול לחשוב עליה. לפיכך, צילום רחוב יכול להיות מצולם בחוף הים, או בכפר נידח. צילום רחוב לא חייב להיות מצחיק, והוא לא חייב להיות קשה. אפילו לא חייב להיות בתוך צילום רחוב גורם אנושי, כי כלב או מוצץ נטוש יכול לספק את ההקשר שאנחנו מחפשים. המפתח הוא סיטואציה. סיטוציה מעניינת ומקורית, היא צילום רחוב טוב.

צילום רחוב עוסק בסיפור שאותו אתם מצלמים, אבל זה לא אומר שהתפקיד שלכם הוא רק לתעד את מה שאתם רואים, וזהו. נכון, יכול להיות שאתם תסתפקו בזה בגלל אילוצי זמן, או כל סיבה אחרת, אבל צילום רחוב יצירתי חייב להציג לראווה גם אתכם, הצלמים.

בניגוד למה שחושבים, צילום רחובות לא חייב להיות נאמן למציאות, מה שקרוי אותנטי. יש צלמים רבים שבזה בדיוק עוסק צילום הרחוב שלהם - מה בדיוק קרה שם כשהם צילמו. לעומתם, יש צלמי רחוב שבונים את הסיטואציה, או לפחות חלק ממנה. הם מביימים דמויות שיעברו בפריים, מוסיפים תאורה ואלמנטים.. וגם זה חלק מהעניין.
אין כללים ברורים, והחווייה האמיתית נמצאת בצד של הצופה, וכל צלם עושה לעצמו את החשבון איך הוא בוחר לעבוד.
אישית, אני אוהב תמונות שבהן הצילום משקף את החווייה של הצלם ממה שהוא ראה, את התגובה שלו למציאות. צילום שבו יש בימוי ושליטה על ה"סט" בידי הצלם מדמה בעיניי תסריט וקולנוע, ופחות "צילום סטילס", אבל זה באמת עניין אישי שכל אחד מחליט לעצמו.

טוב, קישקשתי מספיק...
חילקתי את המאמר לשני חלקים בשל החלוקה לתוכן ארוך ומורכב.
בחלק הזה יופיעו חמשת הכללים הראשונים, ובשני עוד חמישה.
אז אלה הכללים לצילום יצירתי ברחוב:

1. לתקוע נעץ

מה שמאפיין צילום רחוב בדרך כלל הוא שאין לצלם שליטה. הכל יכול לקרות, והכל באמת קורה, ובאופן בלתי צפוי. אין לצלם אפשרות לתכנן באמת את הצילום, אלא רק להגיב במהירות האפשרית ל"רגע המכריע". נכון?
נכון, אבל, לא רק. תארו לעצמכם שאתם עושים סיבוב ברחוב, מתכננים Story Board של סצנות שהייתם רוצים לצלם ברחוב. אתם מריצים מחשבות בראש מה הייתם יכולים לעשות בכל מיני נקודות.
מעבר חצייה מייצר הקשר של שחור ולבן, וקווים, ודמויות שחוצות אחת מול השניה...
ומה עם קיר בצבע אדום? האם שווה לחכות למישהו לבוש כחול שיחצה על הרקע שלו, או אולי דווקא מישהי בכחול,או אולי כלב דלמטי?
"לתקוע נעץ" זאת הדרך שלי להגדיר את הרחוב כמפה, ואתכם כמי שתוקע נעצים במפה של דברים שהייתם יכולים לצלם בכל נקודה שתקעתם בה נעץ. כמובן, שלא כל תמונה שתתכננו באמת תוכלו לצלם, אבל אחרי שמיפיתם לכם ככה את הרחוב, אתם משנים התמקדות מהרקעים והנקודות אל עבר הדמויות והאנשים. עכשיו אתם מתבוננים על הנוף האנושי. איש שעובר עם מטריה, על איזה רקע הייתם רוצים אותו? ההיא שהולכת על נעלי עקב גבוהות, אולי יהיה מצוין לצלם אותה על רקע הסנדלריה שראיתי בתחילת הרחוב?
לאט לאט, אתם עוברים לשליטה. אתם מסדרים את המחשבות. אתם יכולים להתאים את הסיטואציה למקום, ולבחור את "הרגע המכריע" שמתאים לכם. אתם יכולים לעקוף בהליכה דמות מעניינת, ולתת לה להכינס לתוך פריים שכבר בניתם בראש, על רקע שכבר תקעתם בו נעץ.
ועוד דבר, כשאתם מגיבים למציאות, מאד קשה לקחת החלטות מעניינות. אתם בדרך כלל פשוט תתעדו. כשאתם עובדים בשיטה הזאת, של לתקוע נעץ, יש לכם זמן לתכנן הכל לפרטי פרטים - קומפוזיציה, צמצם, אור. אתם מתכננים לא ברגע הצילום, אלא הרבה לפני שההזדמנות לצילום מגיעה, ולכן ההסתברות שתפיקו תמונה שאתם שולטים בה, גבוהה הרבה יותר.
ראשית, נבחר הרקע, שמהווה מסגרת מתוכננת למשהו שיחצה את הפריים. אתה מחכה למשהו שיתשתלב.



בחירת של "נעץ". רקע שמשלב משחק של צבע, בשילוב עם העמוד מצד ימין שנותן לי גם חיבור צבעוני, וגם "מרחק הדובר" בקומפוזיציה, כשהוא מייצר כיוון מצד ימין לעבר צד שמאל של הפריים, ומשאיר מקום לדמות שתשתלב.


איש שעובר מספק לי אפשרות לבחון את מדידת האור שלי, את מהירות התריס. הוא לא מעניין לי בפריים, אבל הוא מספק לי התנסות בפריים שבניתי. 50 מ"מ, בצמצם F1.6 ומהירות תריס גבוהה מאד של 1/5000 תקפיא לי תנועה, ותייצר היררכיה עבור הצופה שתגדיל את המשמעות של העמוד הירוק כנקודת החדות המקסימלית בתמונה. 

אני מתחיל לייצר הקשר לצבע, במקרה הזה לצבע יוצא דופן. זה עדיין לא "חזק" מספיק, אבל זה נותן לי את ההבנה שאם אחכה מספיק, אני אמצא משהו מעניין.
כלב חמוד, ב"שמלה" וורודה,  נותן לי יופי ביטוי לפריים שתכננתי. הרבה יותר מוצלח ממשהו שיכלתי לדמיין.
הכלב בוחן שילוב די מפתיע של רגליים שנכנסים מימין אבל סותם לי את כיווני התנועה בתוך הפריים, לפחות לטעמי.

והנה זה בגרסת האנימציה.



2. מלכודות אור

צילום עוסק באור. כלומר, האור הוא המרכיב הכי חשוב לצלם. לפעמים אנחנו שוכחים את זה. המרדף אחרי הטווח הדינמי (מה שקרוי HDR למתקדמים) משכיח מאיתנו לפעמים שאור מגדיר נושא. כשהכל מואר "טוב" לצופה יותר קשה להבין את הנושא. לעיתים דווקא הטווח הדינמי הקטן (קונטרסט גבוהה - פער גדול בין הנקודה המוארת ביותר לכהה ביותר) משגיד את מה שאנחנו רוצים להגיד. מה שנמצא באור הוא מה שאנחנו מגדירים כנושא. חשוב רגע להתעכב על זה...
אני מדבר הרבה עם התלמידים שלי על "הדיאלוג על הצופה". בעצם, על הדרך שבה הצופה בתמונה מתבונן על ההחלטות שאתה, כצלם, לוקח כל הזמן. במאמר הזה אני מתייחס להולכות העין שאנחנו עושים בצילום, כלומר על התנועה שהצופה עושה כשהוא מתבונן על הצילום. חושב שנדע שכצופה מתבונן על קומפוזיציה העין שלו תלך קודם למרכז, אחר כך לנקודה החדה ביותר, ואחר כך לאור הבהיר ביותר. כלומר, אם נדע לאמוד את ההבדלים בתאורה ברחוב, ולהשתמש בהבדלים האלה כדי להבליט את הנושא שלנו, מצאנו עוד דרך להדגיש את מה שאנחנו רוצים.

איך עושים את זה?
נושא האור מחולק להרבה תתי נושאים, אבל "בגדול" יש אור טבעי, ויש אור מלאכותי.
אור מלאכותי הוא הפלאש, או תאורה מסוג אחר. אני לא אתעכב על זה כאן, למרות שכמובן שליטה טכנית בתאורה פותחת המון אפשרויות.

שימוש בפלאש, בשילוב עם מדידת אור "באנדר" יצר דרמה צבעונית של שקיעה, ופירוט באמצעות האור של הפלאשץ

אור טבעי גם מגיע במגוון אפשרויות.
אור צידי, או אור נסתר, או אור אחורי, אבל הכי רלוונטי בצילום רחוב הוא "מלכודת אור". מלכודת אור מוגדרת דווקא מהחושך שמקיף אותה. רואים את זה הרבה בסימטאות שהעומק הסימטה החשוכה נכנס בנקודה מסויימת אור מדלת בניין או סימטה שמצטלבת. בעצם, האור הזה יתפקד כמו ספוט. אם תמדדו אור מתוך מלכודת האור, כל האזור שמקיף את נקודת האור יהיה באופן יחסי כהה יותר, ולפיכך מה שבתוך "הספוט" יהיה מאד משמעותי לצופה. עכשיו, רק חכו למשהו שיקרה שם, בתוך האזור המואר. תנו לדמות לעבור.
מלכודת אור יכולה להיות האור שנשפך על גבי הדמויות, או דווקא אור אחורי שיקפיץ דמויות כצלליות ללא פירוט.

מלכודת אור נסתר. מקור האור מגיע ממחוץ לפריים והרקע הכהה מקפיץ את הנוכחות של הדמויות שנכנסות לאור.
באנימציה אפשר לראות את השלבים שמובילים לפריים שהצגתי למעלה.


אור נסתר שנשפך לתוך הפריים מאיר נקודות מבודדות על דמויות שחוצות את הפריים. 

פיזור של מספר נקודות אור בתוך פריים חשוך מייצר הזדמנות ליותר מסיפור אחד.
לעיתים מלכודת אור תהיה מסגור מתוך החושך
לפעמים חללים של אור הם כל הסיפור.

3. מסגור ומסגרות

הרחוב מגוון. שפע אטרקציות בכל פינה. זאת ההזדמנות לצלם הרחוב, אבל זאת גם עשויה להיות בעיה. בכל פריים יש פוטנציאל אבל גם הסחות דעת. כשאתם בונים פריים אתם עסוקים בדבר שאותו הצופה יראה, אבל הוא יראה עוד דברים, שאולי חלקם יפריעו לו להעמיק בתוך מה שאתם רציתם.
העין שלנו מחפשת בתוך הקומפוזיציה נושאים. הנושאים שהכי יקפצו לעין הם אלה שיופיעו ממוסגרים. המסגרת מוסיפה הדגשה, היא עוזרת להסתיר הסחות דעת, ומבליטה את המידע שבתוכה.


מסגרת יכולה לשמש כ"נעץ" ולהוות הזדמנות למשהו שיעבור לפניה, או בתוכה.


המסגרת מייצרת הבלטה בתוך הפריים

בניית קומפוזיציה עם מסדרת דלת לידה תעזור לי לייצר תחושה גרפית ומדגישה בתוך הפריים.
מייצרים את המסגרת מגבולות השלולית, בונים את הפריים, וממתינים לדמות שתעבור בתוך ההשתקפות.

המסגרות מייצרות חלוקה פנימית בתוך הפריים. עבודת הפרשנות של הצופה פשוטה יותר.

למשל, תראו את הסרטון פרסומת המדליק הזה של חברת לופה, כדי לקבל ביטוי יצירתי לאפשרויות מסגור פנימי.




4. הולכת עין

טוב, כתבתי מאמר שלם על הולכת עין אז פשוט תקראו שם.
העיקרון הוא שהולכה מייצר תנועה של הצופה בתוך הפריים, מתוך זה נוצר סדר חשיבות.
ככל שאתם "שולטים" בדיאלוג עם הצופים, אתם משאירים אותם עם תחושה של כוונה מצידכם, ולא רק "מזל".

מוזמנים לקרוא עוד במאמר על הולכות עין


העין וכיוון הדמות מוליכה את המבט אל עבר הסימטאות ובנייני העיר העתיקה

הולכת עין מימין לשמאל. לאורך מרזבים, סורגים, טקסטורות... כל אלה גם מייצרים תנועה, וגם נותנים חיזוק תחושתי לתוכן שבתמונה.


5. טקסטים וסמלים

שימוש בטקסטים ובסמלים בתוך צילום זה מאד אפקטיבי.
העין נמשכת לטקסטים, היא מחפשת לקרוא אותם עוד לפני שהיא רואה מה באמת מופיע בצילום. לכן טקסט הרבה פעמים מייצר בעצם את הסיפור בתמונה. הוא מייצר הקשר לכל דבר נוסף שנראה בצילום. הוא משמש כסוג של "כותרת" לצילום, למרות שהוא מופיע בתוך הצילום.
שימוש בסמלים הוא רעיון דומה. צלב, או חץ, או מגן דוד... כל אלה מייצרים הקשרים תרבותיים (מה שרולאן בארת התייחס אליהם כ"סטודיום"). הם פועלים כטריגרים בדומה לטקסטים, אם כי פחות מפורשים.
צלמי רחוב אוהבים מאד את החיבורים שבין טקסטים לבין סיטואציה כשהטקסט הוא בעצם "הנעץ" שתיארתי בסעיף הראשון במאמר הזה. הם בונים פריים סביב טקסט במודעת רחוב, או גרפיטי, ומחכים למשהו דינמי שיקרה וייתן לזה משמעות. ככל שהשימוש בטקסט הוא פחות "מובן מאליו" התמונה תהיה יותר מעניינת.
כמה דגשים:
1. חשוב שהטקסט לא יהיה חתוך או מטושטש. כמו שציינתי, העין של הצופה רוצה לקרוא, ואם הפרעת לו לעשות את זה, החלשת את האפקטיביות של התמונה.
2. אם יש הרבה צבע מסביב לטקסט שיגרום לו לבלוט פחות, צלמו בשחור לבן. שחור לבן משקיט את הסחות הדעת ודוחף את הטקסט קדימה. עוד מעט ארחיב בנושא השחור לבן.
3. אם ראית טקסט אן סמל, בנה לך את השילוב "האידיאלי" בראש כדי להכין את עצמך צילומית. בפועל, כנראה יקרה משהו מעט אחר, אבל אתה תהיה מוכן אליו.

הטקסט נותן הקשר לצילום, שבלעדיו, האמת, הוא לא שווה צילום

הדגל, סמל חזק ואפקטיבי. הבנדנה על הכלב היא כבר סמל אחר. החיבור בינהם מייצר הקשר חדש.

לב, סמל מאד חזק. הקשר תרבותי ורגשי. שילוב הזוג, בצירוף העובדה שהסמל נוצר מצורה של ענן, מייצרת אפקטיביות נהדרת.

עורב, שיושב על סמל צלב, בעננות הצבעונית.. שכל אחד יקח את זה לאן שהוא רוצה.

הטקסט הוא הבסיס לצילום, הוא מוביל אל עבר דמות שתופיע מעבר לקיר. הדמות הנכונה תעשה את התמונה אפקטיבית.

Chaos. כמו כותרת שכבר שתולה בתוך הצילום עצמו.
כיתוב וסמל מייצרים הקשר חדש, כמו "תרגום סימולטני" שהצלם הוסיף.





ניפגש בחלק השני למאמר, עם חמשת הכללים הנוספים.

גלעד בנארי.

תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

תרגיל האובייקט

צילום יצירתי הוא סוד האושר (או, על תפקיד הצילום בפסיכולוגיה החיובית)

סליחה, של מי הצילום הזה? (או, דברים שלא ידעתם על זכויות יוצרים וצילום)