צילום מזווית אחרת

כל צילום הוא תיעוד של דיון דיון, הרהור ולפעמים וויכוח. המציאות מצד אחד, והצלם בצד השני, כשהמצלמה היא המגשרת, המתווכת בין הצדדים. כבוד השופטת. המציאות שמולך היא לא מה שאתה רואה, היא מה שאתה זוכר, היא מה שאתה זוכר אחרת ומה שכבר שכחת. המציאות שונה לאורך שעות היום ועונות השנה, והדמויות שחוצות את דרכך. מצב הרוח שלך משנה את המציאות שאתה רואה, המוסיקה שאתה מקשיב לה, השינה שישנת בלילה. ואתה ? אתה שונה, ואתה משתנה. מה שעניין אותך אתמול מיותר בעיניך היום. מה שראית אלף פעם פתאום מספר לך סיפור חדש. השתקפות אחת, טקסטורה חלודה, מלכודת אור שממסגרת דמות במרחק… כל אלה משנים את האופן שאתה בוחן את העולם. מה משעמם? מה מעורר רגש? מה עדיין לא צילמת? הדיון מתקיים בכל פעם שאתה בוחר להרים או לא להרים מצלמה. הוא מלווה את ההחלטות שאתה לוקח, את הסבלנות שיש לך לקיים את הדיון. הדיון מסתיים בקליק, בצילום. התמונה מספרת את הדיון, היא פסק הדין של השופטת, ההכרעה. כשלוקחים את ההכרעה הזאת והופכים אותה למניפולציה, משנים את מהות הדיון. זאת התערבות בהיסטוריה . זה כבר לא צילום. צילום עוסק בקשר בין הצלם והמציאות מה ההבדל...

  לצלם כמו קלוד סמינר לצילום אימפרסיוניסטי צילום הוא לא רק הנצחת מה שהעיניים רואות. הביטוי האומנותי כולל גם ביטויים פחות ריאליסטים, למשל הביטוי האימפרסיוניסטי, התרשמותי, ואת זה אפשר לייצר ולצלם גם באמצעות המצלמה. קלוד מונה צייר ככה לפני 130 שנה, והגיע הזמן לתת למצלמה שלכם לייצר פרשנות שלכם לעולם האומנותי הזה. הצילום דורש גישה אחרת בהתבוננות, ודגש על טכניקות מיוחדות בעבודה עם המצלמה, להשגת האפקטים הרצויים בצילום. את הסדנה מובילים דובי רומן וגלעד בנארי להרשמה מוזמנים לשלוח מייל  Gilad33@gmail.com  ואחזור אליכם התוכנית: שישה מפגשים.  אנחנו ננצל את תקופת הפריחה של חודש פברואר – מרץ כדי לצלם בהשראת קלוד מונה. בסדרה של  6 מפגשים לעבודה ומשוב אנחנו נניח תשתית והנחות יסוד למה קלוד מונה יצר כאמן, ולמה שאנחנו מנסים לעשות עם מצלמה. נדבר על השראה, טכניקה, נתרגל ונשתף לטובת משוב ולמידה. שלושה מהמפגשים יוקדשו ללימוד, ומשוב, ושלושה מפגשי שטח בבוקר שבת לתרגול מעשי ומעמיק. כאמור, ייערכו שלושה מפגשי כיתה (שיועברו גם בזום, ויוקלטו) ומפגשי השטח ייער...

סרט קולנוע, או סרט ווידאו באופן כללי, מזמנים לנו חוויה של סיפור מתגלגל. העמקה לתוך דמויות, סצינות מתחלפות, מעקב על גבי ציר זמן והעמקה מתפתחת. זה מאד שונה ממה שקורה לנו מול צילום "סטילס" שהוא קפוא, מזמן התבוננות מעמיקה שבעצם מתפתחת בדמיון של הצופה. על הפער הזה יש לצילום סטילס זכות קיום. תחשבו על זה, סרט ווידאו הוא בעצם כמות עצומה של צילומי סטילס ברצף. למה שצילום סטילס בודד ייהנה מיתרון על גבי היכולת של צילום ווידאו שמאפשר כל כך הרבה יותר? החוקיות בצילום ווידאו וסטילס שונה, ומרחב התמרון של "מספר הסיפורים" בצילום ווידאו הוא עצום. הוא יכול לשחק עם אור וקומפוזיציה בתוך סצינה, להזיז את המצלמה קרוב ורחוק מהדמויות, וכמובן לשרת סיפור מתגלגל שזורק את הצופה בין תוכן ואסתטיקה, ולא נשען על פריים בודד שצריך להגיד "הכל".  לעומתו, צילום סטילס מבקש מהצופה יותר זמן, יותר קשב. הוא לא רץ הלאה, אלא מושך את תשומת הלב לפרטים, להתעמקות, לתהליך רגשי, חווייתי. דמיון משלים, אלובורציה, השלכתיות.. פריים בודד מייצר מעורבות גבוהה יותר מהצופה, דורש ממנו להשלים פערים. אם תרצו צילום סטילס ...

אני מתבונן 20 שנה אחורה ואני מרגיש גאווה. למה? תראו את הסרט הזה, ותקראו את ההסבר, באיזה סדר שתבחרו. אני טוען שגמישות מחשבתית - זה הבסיס לחשיבה יצירתית. אנשים מקובעים בדעתם. צפייה מומלצת בוידאו המצורף. בתוכנית דן אריאלי טוען וגם מוכיח שאנשים לא משנים הרגלים, טעמים, התנהגויות, דעות. אנשים לא אוהבים להודות בזה, אבל הם חושבים על אלה שכן משנים את דעתם - שהם הפכפכים, מזגזגים, אולי אפילו שטחיים... אני רוצה לטעון שהבסיס לאדם היצירתי הוא להיות גמיש מחשבתית. להבין שיש תמיד יותר מפתרון אחד לכל דילמה, ויתכן שזה לא הפתרון שאתה מכיר עוד לפני שנתקלת בדילמה. בהרצאה של ג'ון קליז (שגם אותה אפשר למצוא ביו טיוב) הוא מתייחס ליצירתיות כמתודה שממנה אתה אמור לייצר יותר מאפשרות אחת לכל תהליך. מתודה, ולא כשרון או יכולת. אני גמיש מחשבתית. אנשים מתלבטים לגבי שינוי, אבל בדרך כלל לא מיישמים. אולי להפסיק לעשן להחליף עבודה, להחליף דירה.. אני זוכר בילדות שתייגו אותי כבן מזל מאזניים. אמרו לי שאנשים במזל מאזניים מתקשים לקחת החלטות... אז אני לא חושב על דברים, אני לוקח החלטות. בעשר שנים האחרונות החלפתי תחום התמקצעות, ...

צלמים אוהבים השתקפויות. בצדק. השתקפות יכולה להיות סימטריה נעימה לעין, הכפלה, הרחבה. השתקפות בצילום נוף מרווחת את התמונה, נותנת אוויר מלמעלה, וגם מלמטה. השתקפות מייצרת משחק גרפי, זרימה, לעיתים עומק.  מצד שני, השתקפות יכולה להיות סתמית, צפויה, מבחינה יצירתית היא יכולה להיות קלישאה.  השתקפות כפי שאנחנו מכירים אותה במראה, בחלון ובכלל ביום יום שלנו – עשויה להיות דבר צפוי. הרי היא שם כל הזמן. אם ניגש לצלם אותה כמו שאנחנו רגילים, ההשתקפות לא מספקת שום יצירתיות או יחודיות עבורינו כצלמים. החוכמה היא ללמוד להתבונן על השתקפויות כעל כלי בחשיבה היצירתית. כתוצאה מאיבוד אור, עיוות פרטים, טקסטורות מפני השטח או מאחוריו, וגבולות ההשתקפות – אנחנו משחקים בתודעה של הצופה, בחוסר ההבנה הרגעית שלו לגבי המחזה שהוא רואה וזוהי בדיוק הנקודה שצריך לפתח בהתבוננות שלנו! אם אתם מתבוננים על הצילומים שלי, אלה שצירפתי פה, ואתם מתקשים להבין. מה פה השתקפות, למה זה נראה ככה, מאיפה באה ההשתקפות - זאת בדיוק הנקודה היצירתית בתהליך! אז איך כדאי לנו לגשת לצילום?  ראשית, הכי קל בסלולרי. זה לא שמצלמה מקצועית לא מתאי...