כל צילום הוא תיעוד של דיון

דיון, הרהור ולפעמים וויכוח. המציאות מצד אחד, והצלם בצד השני, כשהמצלמה היא המגשרת, המתווכת בין הצדדים. כבוד השופטת.

המציאות שמולך היא לא מה שאתה רואה, היא מה שאתה זוכר, היא מה שאתה זוכר אחרת ומה שכבר שכחת.

המציאות שונה לאורך שעות היום ועונות השנה, והדמויות שחוצות את דרכך. מצב הרוח שלך משנה את המציאות שאתה רואה, המוסיקה שאתה מקשיב לה, השינה שישנת בלילה.

ואתה? אתה שונה, ואתה משתנה. מה שעניין אותך אתמול מיותר בעיניך היום. מה שראית אלף פעם פתאום מספר לך סיפור חדש. השתקפות אחת, טקסטורה חלודה, מלכודת אור שממסגרת דמות במרחק… כל אלה משנים את האופן שאתה בוחן את העולם. מה משעמם? מה מעורר רגש? מה עדיין לא צילמת?

הדיון מתקיים בכל פעם שאתה בוחר להרים או לא להרים מצלמה. הוא מלווה את ההחלטות שאתה לוקח, את הסבלנות שיש לך לקיים את הדיון.

הדיון מסתיים בקליק, בצילום. התמונה מספרת את הדיון, היא פסק הדין של השופטת, ההכרעה.

כשלוקחים את ההכרעה הזאת והופכים אותה למניפולציה, משנים את מהות הדיון. זאת התערבות בהיסטוריה. זה כבר לא צילום. צילום עוסק בקשר בין הצלם והמציאות

מה ההבדל בין לקחת צילום ולעשות עליו מניפולציות ופוטושופ, לבין לצלם את המציאות באופן שמבצע עליה מניפולציה?

כלומר, לעשות חשיפה ארוכה במצלמה, ולגרום למציאות להיראות שונה, או להפעיל מניפולציה בפוטושופ שתחקה את אותו האפקט? מה ההבדל בין לשים פילטר אופטי על העדשה, לבין פלאג אין בפוטושופ שמשיג או אותו האפקט? מה ההבדל בין לשנות את הצבעוניות של המציאות באמצעות WB במצלמה, או להפעיל על הצילום פילטר צבע בזמן הפרסום שלה באינסטגרם? לבצע חשיפה כפולה במצלמה, או לחבר שתי תמונות שונות לכדי תמונה אחת על המחשב?

זהו אחד הנושאים הכי טעונים ושנויים במחלוקת.
בתור מורה לצילום שלא מבצע מניפולציות בצילומים, אני נשאל על זה, ויש שמתרגזים מאד על עמדתי בנושא. לפני זה חשוב להגיד, הכללים משתנים כל הזמן. חשוב גם להגיד שזה תלוי מאד את מי שואלים, ומהי מטרת הצילום, או האומנות. אין ממש "נכון ולא נכון". יש התייחסות לנושא שמשתנה על בסיס המתייחס.

אם אני גלריה שרוצה למכור תמונות, לא אכפת לי בכלל התהליך. חשובה לי המכירה, חשובה לי החוויה של הצופה. ככל שהנרטיב של ביצוע העבודה מורכב יותר וכולל תהליכים מורכבים של צילום, עריכה, הדפסה... זה רק מוסיף לערך העבודה. לא אכפת הקיטלוג, ולא אכפת לי מהפילוסופיה. צילום או אומנות דיגיטלית, זה לא חשוב לי.

אם אני מוזיאון, ואני מחלק את האולמות שלי לפי קטגוריות אומנותיות, האוצר (CURATOR) של המוזיאון מתווה הרבה פעמים את תפיסת העולם, וזה ישתנה ממוזיאון למוזיאון ומאוצר לאוצר יש כאלה שיקפידו שתערוכות צילום יהיו "נקיות" מעריכה, ויש כאלה שיערבבו חופשי בין מניפולציות, צילומי פילם, ואפילו צילום שההדפסה שלו עברה תהליכים של שינוי או צביעה.

אם אני צלם, חלק מהדרך שבה אני לומד ומתפתח, זה באמצעות מניפולציות. יש דברים שאני לא יודע לבצע, אז אני עושה בפוטושופ. אני רואה מניפולציות של אחרים, ואני רוצה גם. אני רואה מציאות משעממת ובא לי לצבוע אותה ולהגזים אותה. מה הבעיה בזה?

אם אני עיתון, אני לא אהיה מוכן לקבל מניפולציה כצילום עיתונאי. מבחינתי הצילום מבטא סיפור מתעד, וכל מניפולציה מעמידה בספק את האמינות כגורם שמתווך את הסיפור.

אם כן, תלוי את מי שואלים.

ובכלל, מהי מניפולציה?
מה ניתן להגדיר כמניפולציה שמתבצעת על צילום?
גם את זה מסובך להגדיר. אם צילמתי ב RAW (קובץ שטרם התבצע לו פיתוח על גבי המחשב), הרי ב RAW ניתן לבצע מניפולציות כגון שינוי גוון, חשיפה, צבעוניות. ב RAW אפשר לשנות את החדות, אפשר להפוך לשחור לבן, לבצע חיתוך, סיבוב, למחוק פרטים מהתמונה... כל זה כתהליך של "פיתוח".
ברור שאם אני מוסיף לתמונה פרטים שלא היו בה, או מחליף את השמיים, זאת מניפולציה... אבל יש שגידו שגם זה צילום.

ויש שיגידו שזה לא משנה. זה לא חשוב ומספיק לדבר על זה. שכל אחד יעשה בדיוק את מה שהוא רוצה. זאת פררוגטיבה מובהקת של אומן לעשות מאחורי הקלעים מה שהוא רוצה, ושהעולם יחליט איך הוא רוצה להתמודד, וזהו.

מהי עמדתי?
צילום היא מדיה ייחודית. היא מתחילה במציאות, במשהו שנמצא מול המצלמה. היא מאפשרת לצלם לייצר פרשנות מתעדת מחד, או מסלפת על המציאות מאידך. יחד עם זאת צילום תמיד עוסק בדיאלוג בין שלושה מרכיבים - צלם, מצלמה, ומציאות. המרכיב של המחשב אינו המרכיב הרביעי בצילום, הוא לא חלק מהנוסחה בצילום. אם הצילום עובר מניפולציה הוא אינו צילום. הוא עשוי להיות אומנות נשגבת, אבל הוא אינו צילום.

אז קודם כל אני חושב שכל אחד צריך לעשות מה שהוא רוצה. אם בא לך לצלם בלי מניפולציה, או עם מניפולציה, זאת זכותך. אני בהחלט חושב שאתה צריך להיות כינה, וישר, ולכבד את המקצוע שאתה עוסק בו. אני חושב שאם אתה צלם, כלי העבודה שלך הוא מצלמה. ברגע שיצאנו מגבולות העבודה עם מצלמה ועברנו לעולם של אומנות דיגיטלית, קטגורית היצירה השתנתה, ועליך האחריות להיות ישר בעניין. אומן שמפסל באמצעות תוכנת מחשב משקר אם הוא מגדיר אותה כמלאכת יד. צייר שמוכר הדפס של ציור כציור מקורי משקר ומזייף. אני חושב שאמן צילום שמגיע לתוצאה הסופית שלו באמצעות סילוף מציאות שלא התבצעה במצלמה, מבצע הטעייה אתית. הוא מעביר לצופה בצילום מסר - ככה אני מפרש את המציאות, כשבפועל מה שרואים בתמונה הוא לא המציאות נטו.
לא סתם נושא הפילטרים בסנאפ צ'ט, שבהן ילדות משנות את המראה שלהן בסלפי, הפך להיות נושא במחלוקת. דוגמניות שמרזות את עצמן או מגדילות שפתיים. זה צילום או מניפולציה? זאת לא המציאות, זה פילטר של מחשב, וזה מחדד את הבעיה כשקוראים לזה צילום - כי זה מרמז שזאת מציאות, וזה לא.

במצלמה אפשר לבחור קומפוזיציה, פרספקטיבה, עדשה, צמצם, מהירות ועוצמת חשיפה, ISO, שחור לבן, זווית, נקודת פוקוס, מדידת אור, שימוש בתאורה, תזוזת מצלמה בזמן החשיפה, פילטר אופטי, פרופיל צבע, WB, חשיפות כפולות, פנורמות.. המון החלטות שמשקפות את תהליך החשיבה והיצירה של הצלם אל מול המציאות. זאת "זילות" של המהות הבסיסית של צילום לא לכבד את כל האפשרויות האלה ברגע האמת, ברגע הקליק - ולהחליט בדיעבד. החלטת על משהו אחר, מותר לך, אבל השינוי משנה את ההגדרה מצילום למשהו אחר, וזה בכלל לא משנה איך קוראים לו.

זאת עמדתי המוסרית בנושא, אבל חשוב להבין לגביה שני דברים עיקריים:

1. מצלמות משתנות כל הזמן.
מה שניתן לעשות "בתוך המצלמה" כיום, היה בלתי אפשרי לפני מספר שנים, ולא אפשרי בדגמים אחרים של מצלמה. אפשר כיום לצלם HDR מובנה, חשיפות כפולות, אפשר לצלם בסלולרי על פני ציר זמן ולבחור אחר כך את הפריים, אפשר לבחור את נקודת הפוקוס בדיעבד (בדגמים מסוימים). ברור שבעתיד המצלמה תספק עוד פתרונות שקשה לדמיין היום.. אז בעצם המצלמה מבצעת מניפולציה, אז למה להיות פוריטני ולסווג מניפולציה רק למה שקורה במחשב, ומניפולציה במצלמה זה מותר?
הסיבה היא שבלי קשר מה המצלמה מאפשרת, בין אם זה חשיפות ארוכות, צילומי כוכבים, או אופטיקה מעוותת, את ההחלטה מה לעשות מול המציאות הצלם לוקח כשהוא מול המציאות. היא חלק מתוך תהליך הפרשנות שלו. היא חלק מתוך התהליך האומנותי והיצירתי שלו. הוא לא לוקח את הצילום כתוצר המצלמה ומפעיל עליו מניפולציה, הצילום שלו הוא ביצוע המניפולציה על המציאות - וזה כל ההבדל.

2. פיתוח קובץ RAW מאפשר הרבה.
בתוך תהליך הפיתוח של קובץ RAW שהוא בעצם הפילם המודרני אפשר לבצע פיתוח "נקי" ואפשר גם לשנות את "כוונת המשורר" ולשנות סלקטיבית אזורים בתוך התמונה, לרטש פרטים, לשנות חיתוך וצבעים, וכמעט את כל מה שהגדרתי מקודם כמניפולציה. האם RAW זה מניפולציה? כי אם התשובה היא כן, אין צלם מקצועי שלא מבצע מניפולציות.
זה נכון ש RAW מותח את גבולות הגזרה. מגוון הכלים המתקדמים מאפשר לבצע בפיתוח התמונה כמעט הכל. RAW הוא כלי מצוין ובעיניי הוא כלי חובה עבור צלם. אני לא חושב שצריך להימנע ממנו או שהוא פוגע בלגיטימיות של צילום להיקרא צילום. אני חושב שצריך להבין את העיקרון שציינתי.
אם "כוונת הצלם" בזמן הצילום נשמרת בכל תהליך הפיתוח, RAW הוא כלי צילומי. אם הצלם התכוון לדבר אחד, ובדיעבד הצילום מקבל טוויסט שונה כחלק מזרימת העבודה וההבנה האומנותית, זאת היא מניפולציה וראוי שהצילום יוגדר כאומנות דיגיטלית או עבודה גרפית.
תיקון חשיפה, צבע, או כל פספוס ביצועי של הצלם - מותר תיקון בתהליך הפיתוח. ברור! שינוי מהותי מקו ההחלטות של הצלם בשטח, זה משהו אחר.

אני מצלם ב RAW, ואני מפתח את התמונה באמצעותו. לפעמים אני מתקן חשיפה (לפעמים מתקן אותה משמעותית), ולפעמים מתקן WB. אני רואה בזה חלק מהתהליך הבסיסי. אם צריך להוסיף CLARITY או להמיר לשחור לבן, זה לגיטימי בעיניי, וביחוד אם חשבתי על זה בזמן הצילום, אבל גם אם הבנתי את זה רק בזמן ההתבוננות על מה שצילמתי.
אבל אם הבנתי שאני רוצה לעשות שינוי מהותי, אני כנראה אחזור לצלם אחרת ביום אחר.

אני לא מציע שכל צלם יקבל גננת, או גוף שיאכוף העדר מניפולציות. כל אחד, שיהיה המבוגר האחראי על עצמו. אל תייצר מצג שווא לא כי מישהו יאשים אותך בזיוף, אלא כי צילום עוסק בקשר בין הצלם והמציאות וזה הערך שעומד בבסיס המהות של צילום, ואת זה חשוב לשמר, לפחות בעיניי.

---------------------------

כששואלים אותי מה יש לך נגד עריכה אני אומר שאין לי כלום נגדה, היא רק לא צילום. עריכה היא כבר לא הדיון בין המציאות והצלם, וגם אם כן, המצלמה היא כבר לא כבוד השופטת.