צילום מזווית אחרת

כצלם וכמורה אני נתקל בהרבה מקרים של חוסר הבנה וידע בתחום "מה מותר, ומה אסור" לנו כצלמים. האם מותר לצלם ברחוב גם כשאומרים לכם שלא? ומה עם לפרסם את התמונות של אנשים שצילמתם? ואם צילמתם ציור שמישהו צייר, האם זכויות היוצרים על הצילום שלכם בכלל? ומה קורה אם מישהו השאיל ממכם מצלמה וצילם איתה, למי שייך הצילום? ואם צילמתם בחתונה, האם התמונות של "החתן והכלה" שלכם? אז זהו אוסף תובנות חשובות על מה מותר, ומה אסור, ומהן זכויות היוצרים לצלמים לפי החוקים בישראל. הנה התהליך שבו התוכן המוצג לכם נכתב: 1. העלתי שאלות שאני שומע שוב ושוב, ונקודות שמבחינתי שווה היה להתעכב עליהן. 2. על כל שאלה עניתי מהידע הכללי שלי 3. חיפשתי סימוכין באינטרנט (חוקים בישראל, וחוק בינלאומי). 4. על מה שלא מצאתי התייעצתי עם חברים שהם עורכי דין בתחום הקניין הרוחני.  מבחינתי, אלה הם קווי יסוד להשכלה הכללית שלכם כצלמים השאלות והתשובות לא עונות על מקרים ספציפיים, אלא מהווים מסגרת הבנה כללית, וכך חשוב שתתייחסו אליהם.  חשוב מאד לציין, אני לא עורך דין ולא משפטן. המידע שצירפתי מבוסס על שנים של איס...

אני יודע שההצהרה בכותרת המאמר היא שערורייתית. סוד האושר לא יכול להיות תלוי בדבר כל כך אלמנטרי כמו צילום. מצד שני, האנשים הכי מאושרים שפגשתי הם אמנים, וצלמים יצירתיים בפרט.. צילום, שעומד בבסיסי הפוטותרפיה (תרפיה באמצעות צילום), הוא כלי יעיל להתמודד אחרת עם המציאות. כמעט כל התאוריות בפסיכולוגיה מסכימות שסוד האושר תלוי בתהליכים פנימיים, בתוך האדם עצמו, ולא בעולם החיצוני שמקיף אותו. האיזון בין המוח והרגש. המצלמה היא הציר המרכזי שמחבר את העולם החיצוני לעולם הפנימי, ולפיכך עבודה מנטלית נכונה עם מצלמה מסוגלת להיות " סוד האושר ". אנחנו חושבים שאנחנו שולטים במחשבות, וברגש, אבל בפועל המחשבות והרגש שולטים בנו. הם מטלטלים אותנו ולוקחים מאיתנו את שיקול הדעת. האינטואיציה, אותן מחשבות שקטות שרצות לנו בראש, התת מודע, מנסה להיות חבר שלנו. הוא מנסה להגן עלינו מאיומים, להזהיר אותנו באמצעות דאגות, הוא מלטף לנו את האגו ורוצה שכולם יאהבו אותנו. אנחנו מתבוננים החוצה ורואים פחד וסכנות. למשל, בפסיכולוגיה חיובית (ענף בפסיכולוגיה העוסק בחקר האושר והשגשוג האנושיים) מאמינים בניסיון למצוא ו...

רבים מאיתנו מכירים את הרצון לחזור מטיול לחו"ל עם תמונות יפות. זה לא מאד מסובך. אתה יכול להיות צלם חובב, ולצלם במצב אוטומטי, וזה ייראה מצוין.  הסיבה היא פשוטה, אם יפה בחו"ל, אז התמונות יפות.  אם זה נראה טוב בעין שלכם, צריך להתאמץ כדי שזה לא ייראה טוב בתמונה. אם כך, למה אנחנו לא תמיד מרוצים מהתמונות?  אולי.. אולי כי אנחנו רוצים להרגיש שתפסנו בצילומים שלנו משהו "אחר". לא רק את מה שראינו, אלא גם את מה שהרגשנו. לצלם את מה שאנחנו מרגישים זה כבר יותר מורכב.  אז בואו ננתח את זה.. לצלם את מה שהעין רואה, זה אותו הדבר כמו לתעד. יש לזה ערך גדול, ובטח שבטיול, אבל לפעמים אנחנו מחפשים להעביר בצילום יותר מזה. פרשנות. לצלם את איך שהרגשנו, או את הדבר שהיה נדמה לנו שאנחנו רואים, או להעביר בתמונה עד כמה התרגשנו... בשביל זה צריך לחדד את התובנה שניה לפני הקליק. להבין מה אנחנו מנסים להגיד, כדי לקחת את ההחלטות שיתמכו בהעברת המסר. כשאנחנו מגיעים לחו"ל אנחנו סובלים ממה שאני מגדיר כ" קללת התייר ". נניח בפריז, היום הראשון דומה במצלמות של כולם. הנה האייפ...

ה פעם, אני רוצה לשתף אתכם במשחק קליל, PlayBuzz, שבניתי. תפקידו, לעזור לכם להגדיר איזה סוג של צלמים אתם.  בעצם, באמצעות התשובות שתתנו, אתם תצביעו על ההעדפות שלכם בצילומים שאחרים צילמו.  בבחירות שתעשו תסגירו את איך שאתם הייתם רוצים לצלם, או מה שאתם הייתם רוצים לצלם.  יש קשר ישיר בין מה שאתם אוהבים לראות, לאיך שאתם הייתם רוצים לצלם.  אז שחקו, ו אולי תגלו משהו חדש. https://www.playbuzz.com/giladb12/what-kind-of-a-photographer-can-you-be

צילום - המציאות כפי שהיא.  אבל האם המציאות כפי שהיא, היא האמת? האם מה שאנ חנו רואים כמציא ות, כאמת שלנו, היא בעצם האמת האבסולוטית? עד כמה צילום משקף משהו אמיתי, או יחסי?  אנחנו נוטים לייחס לצילום כוחות להנצחת האמת: "בטח שהייתי שם, תראה בתמונה...". אנחנו מוציאים מצלמה ומצלמים כדי להוכיח. כדי להקפיא את הזמן מסביב למה שהעין שלנו קלטה.  הצילום משקף את מה שהיה מול המצלמה, אבל האמת על מה שהיה מול המצלמה היא תמיד יחסית. צבע בגד משתנה לפי טמפרטורת האור בחדר. פרספקטיבה עשויה לייצר אשליה של גודל או קירבה. חיתוך יכול להוציא סיפור מההקשר שלו. אני בכלל לא מדבר על פוטושופ או הטעיות מכוונות. למעשה, הסיפור האמיתי הוא לא רק המציאות האובייקטיבית, ולא רק מה שהצלם ניסה להראות, אלא גם הפרשנות של הצופה בתמונה. יש יותר מאמת אחת בצילום. יש יותר מאמת אחת במציאות.  הנה סיפור שכזה, היסטוריה אמיתית. השנה היא 1855. מלחמת קרים. חצי מליון הרוגים. צלם בשם רוג'ר פלטון, שהיה בן 36 בשעתו, צילם תמונה שאותה הוא כינה: The Shadow of the Valley of Death - https://en.wikipedia.org/ wiki/ 100...

אחת הדרכים המשמעותיות ביותר לצקת "סיפור" לתוך צילום, היא לייצר "הולכת עין". שימו לב לתנועה שהעין שלכם עושה בתוך הצילום מהי "הולכת עין"? שמעתי הרבה מאד התייחסויות להולכת עין, ולצערי, לרוב, הן חלקיות בלבד. באנגלית לרוב מתייחסים לטכניקה כ Leading Lines אבל זאת אחת מהפעמים היחידות שההתייחסות בעברית מתאימה יותר מהכינוי באנגלית. הכינוי באנגלית מרמז על אחת מהטכניקות שבאמצעותה מוליכים את העין, אבל זאת לא הגדרת המטרה לשימוש, ורק האמצעי. כדי להסביר את נושא "הולכת העין" בצילום מבחינה פילוסופית, אני רוצה להדגיש הבדל משמעותי בין צילום לבין כתיבה . מה הקשר לכתיבה? רגע, תמשיכו לקרוא... בכתיבה, יושב הסופר ומתכנן את מהלך העלילה. הדמויות, והתפתחות הסיפור. הוא מתכנן ציר זמן שבו הקרוא יעקוב אחרי התפתחות הסיפור, ומדמיין את פענוח הסיפור בראשו של הקורא. זה מייצר עבור הסופר הזדמנויות לביסוס התהליך שבו הסיפור יובן, וכמובן שמייצר גם הזדמנויות לרצף בעלילה, התפתחות הדמויות, להפתעה (טוויסט בעלילה) ועוד. הסופר מנהל את תהליך הקריאה על ציר הזמן של הקורא. מה ק...