ניל לייפר - מוחמד עלי מול קליבלנד ויליאמס
לדמיין את הפריים, לצלם בלי לראות אותו
ניל לייפר, צלם ספורט אילוסטרייטד, בסך הכל בן 24 אבל כבר עובד כצלם ספורט מקצועי כמה שנים. עם הגב החזק של המגזין החשוב בעולם הספורט כתמיכה, פונה למנהלי קרב האגרוף החשוב ביותר בעולם, ולמנהלי אולם האסטרודום ביוסטון, שהוקם רק שנה אחת קודם, ומציע לתלות מצלמה מעל הבמה, 24 מטר מעל המתאגרפים.
יומיים לפני הקרב הוא נתלה מהמנורות, ממקם ומחזק את ההאזרבלאד שלו, עם עדשה רחבה יחסית. שוכב למעלה ובונה את הקומפוזיציה, מתכנן את מדידת האור המדוייקת, את הפוקוס, ומחבר את הפלאשים. הוא מוריד ממנה כבל הפעלה מכני כל הדרך עד למטה, ועד לכסא שבו הוא אמור לשבת, בשורה הראשונה.
כדי להתקין את המערכת, לייפר נאלץ לטפס אל "גונדולת התאורה" העצומה בתקרה, לעבוד בצמוד לחשמלאים ואנשי התחזוקה (riggers) של האולם, ולעגן את מצלמת ההסלבלד בבטחה בין פנסי הענק החמים. האתגר הטכני היה לשלשל למטה כ-24 מטרים של כבל הפעלה מבלי להוות סכנה בטיחותית, ומבלי להפריע ל-35,000 הצופים, לעיתונאים האחרים או, כמובן, לא להפריע לקרב עצמו.
המצלמה שלו הכילה סרט צילום שאפשר 12 חשיפות בלבד. לייפר חיבר למצלמה כבל הפעלה מרחוק ושלט בה משולי הזירה. מערכת זו גם ביצעה את ה"קליק" וגם קידמה את הסרט, כך שהוא לא נזקק למתיחה ידנית של הפילם לאחר כל קליק. את שתי הקליקים הראשונים הוא ניצל כטסט כדי לוודא שמבזקי התאורה פועלים במקביל למצלמה, ובעקבות זאת, נותרו לו רק 10 תמונות למהלך הקרב כולו. הוא לא יכול היה לצלם ברצף מהיר, שכן נאלץ להמתין שלוש עד ארבע שניות בין לחיצה ללחיצה כדי שמבזקי התאורה ייטענו מחדש. מאחר שהמצלמה הייתה תלויה בגובה, לא הייתה לו אפשרות לגשת אליה ולהחליף גב או פילם במהלך הקרב. כתוצאה מכך, לייפר נאלץ להיות חסכוני מאוד. הוא ידע מראש שהתמונה המכרעת תהיה הרגע שבו אחד הלוחמים ישכב על הקרקע בזמן שהשני יצעד בניצחון אל פינת הזירה, ושמר את מלאי התמונות המצומצם שלו בדיוק לרגע הזה.

לייפר מסמן בצילום, את המקום המדויק שבו הוא ישב וממנו הפעיל את המצלמה

כאן ישב לייפר. צילם עם מצלמה רגילה, וגם הפעיל את המצלמה שלמעלה.
![]() |
| ניל לייפר |
אחרי קריירה של 60 שנה כצלם ספורט, שבה הוא אפילו התכבד להפוך לחבר בהיכל התהילה של האגרוף, הוא עדיין חושב שזה הפריים המושלם ביותר שהוא צילם. באתר האינטרנט שלו לייפר מוכר את הצילום בגודל של 50 ס״מ על 65 ס״מ, עם חתימה אישית, ב 67,400 ש״ח. כיום, הצילום העילי של עלי מול קליבלנד ויליאמס נחשב באופן נרחב לאחת מתמונות הספורט הגדולות ביותר שצולמו אי פעם. מעניין שבזמן אמת צילומים אחרים הופיעו בעתונות, והפופולריות של הצילום הזה הגיעה רק בהמשך. ככה קורה הרבה פעמים עם צילומים יצירתיים ושונים.
עבור לייפר עצמו, זהו הצילום האהוב עליו ביותר מכל הקריירה שלו. הוא סיפר בראיון כי למרות שצילם אישים רבים – מצ'ארלס מנסון ועד האפיפיור – הוא מעולם לא יצר תמונה טובה מזו, ואף תיאר אותה כ"הום ראן גראנד סלאם" שלעולם לא היה משנה בה אפילו פרט אחד. למעשה, זהו התצלום היחיד מכל יצירותיו שתלוי אצלו בביתו הפרטי.
לייפר מזכיר לנו שצילום גדול לא נולד רק מהאצבע על ההדק, אלא קודם כל מהראש. מההחלטה המחושבת למקם את עצמך במקום שאף אחד אחר לא חשב עליו, ומהיכולת לראות את הפריים השלם בעיני הרוח, עוד לפני שהאור פגע בפילם. תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם מחפשים את הזווית שלכם.
הצצה לסודות מאחורי הצילום הספציפי הזה:
http://www.youtube.com/watch?v=iNOj1itB-Yo
ראיון מקיף על התמונות הגדולות בקריירה של לייפר (כ-44 דקות, בערוץ של הצלם ג'ארד פולין):
http://www.youtube.com/watch?v=h8fXCX0Zi5s
CBS Mornings על היסטוריית הצילום של לייפר והעבודה הצמודה שלו עם מוחמד עלי:




תגובות
הוסף רשומת תגובה