דברים שאפשר ללמוד מצילום על גמישות מחשבתית

אתה עומד מול עץ, או אדם, או פח אשפה. אתה יודע בדיוק מול מה אתה עומד. מה המשמעות שלו, התפקיד שלו, הערך שלו בעיניך. הוא גבוה, מכוער, מיותר, מרגש.. הכל ברור לך.

ואז אתה מתכופף, מסתובב, מציץ מאחורי פרחים, משנה מהירות תריס, משנה ווייט באלאנס (WB)… די מהר כל הנחות היסוד משתנות. פרספקטיבה, קומפוזיציה, חיבור עם משמעויות של דברים מסביב. קטן הופך גדול, מקושקש הופך לצללית, מכוער הופך למרשים. צילום מלמד אותך שלמרות שחומר הגלם מוכר וידוע, שינוי קטן בנקודת המבט שלך משנה את המשמעות של המציאות המוכרת.

לזה קוראים גמישות מחשבתית, כשאתה פתוח להבנה שמה שאתה נעול עליו, הוא בעצם בסיס די גמיש לעוד משמעויות ותפיסות. אחרים נעולים עליהם מזווית אחרת ואולי להם אין את הגמישות לחשוב כמוך. אולי בעצם כדאי שהם יכירו צילום.

עד גיל 30 הייתי משוכנע שלעולם לא אעזוב את חיפה. אהבתי את חיפה והייתי פטריוט של העיר. כמה שנים לאחר שנאלצתי לעזוב את חיפה לעבודה באזור המרכז, כמה שקלתי ברצינות לא לחזור יותר לחיפה. מה אני למד מזה? שאין משמעות לזה שהייתי נעול בדעתי אם ברגע שנקודת המבט השתנתה גם דעתי השתנתה.

אנשים שהיו בשמאל הפוליטי כמו גדי טאוב, שי גולדן, עירית לינור, אברי גלעד… עוברים ימינה, משנים את דעתם. מיד השמאל מתקיף אותם על כך שדעתם השתנתה והופך אותם לאויבים. בעצם… מותר להם לשנות את דעתם, אבל עכשיו הכעס על זה שהם החליפו דעה הופך להיות מה שנועל אותם בצד השני. אנחנו כועסים על אלה שגמישים מחשבתית, מתרגמים את זה לחוסר ערכיות או העדר עמוד שידרה - שטויות!

אם אתה עדיין אותו אדם שהיית לפני 20 שנה, בזבזת 20 שנה מהחיים שלך.

גמישות מחשבתית היא ערך, היא גמישות מחשבתית היא מה שכולנו רוצים, אבל מלמדים אותנו לדחות, לפסול, לתקוף.

צילום ממחיש וויזואלית את מה שכולנו צריכים ללמוד אסטרטגית. יש יותר מדרך אחת להסתכל על כל דבר. אנשים אחרים הם ההמחשה של זה כשהם מסתכלים על אותו הדבר אחרת. אם נהיה יותר גמישים כלפי רעיונות, וגם כלפי אחרים נהיה חברה טובה יותר ומעילה יותר, ואההה… גם צלמים טובים יותר.