צילום מזווית אחרת

  צילום הוא לא מהדברים החשובים בחיים, ומכל הדברים הלא חשובים בחיים, צילום הוא הכי חשוב יש זמן שמתאים להכניס שמחה חזרה לנשמה, להזמין את החמצן. לפעמים צריך להשאיר יותר זמן בדאון, אין צורך למהר. כל אחד צריך פרק זמן נכון להיות בצד האפל. כשיגיע הרגע לחצות אל האור, זה יעזור. להחליף את הטיקים בקליקים. להחליף את העצבים הבלתי נמנעים ביכולת להירגע ולהתבונן. לצאת מעדשה רחבה עם רעש ויותר מדי פרטים מעדשה ממוקדת באלטרנטיבות של התבוננות כמו צבע ואור וצל וצורה ותנועה לצלם עבור הנשמה. לא חייבים לפרסם, כי הפרסום בעיניי בתקופה כזאת הוא חסר רגישות, כאילו חזרנו לשיגרה, אבל לצלם… זה כמו לחלום בהקיץ, לשבת בשקט ולהקשיב למחשבות.. בזה אין חוסר רגישות, יש את הכי הרבה רגישות

ב 2007 קבוצת הכדורגל של ברצלונה הייתה מהקבוצות החזקות בעולם. רונלדיניו הברזילאי בעונת הפרישה שלו, משאיר את המפתחות לילד הצעיר בקבוצה - ליאנול מסי . מסי אז עוד לא בן 20 וכבר מסומן להיות הכוכב הגדול של הכדורגל. הוא היה עוד רחוק משיאו, אבל כבר סומן כשחקן הגדול הבא. ב 2007 למין ימאל ( Lamine Yamal) רק נולד. בן חודשים ספורים בעת צילום התמונה המאד מפתיעה הזאת. מי הוא למין ימאל ?  שחקן ברצלונה. השחקן הצעיר ביותר שמשחק ומבקיע ביורו. שחקן העתיד של הכדורגל הספרדי.  שחקן שהשבוע הבקיע גול מדהים שהעלה את ספרד לגמר היורו, והביא את האבא שלו לפרסם בהתרגשות את התמונה הזאת בטוויטר, תחת המסר - כשהכוכבים מתיישרים..  עולם הספורט הוכה בתדהמה מזה שיש צילום שמתעד את מסי מחזיק את למין ימאל התינוק על הידיים. לכאורה, אין קשר בין השניים. אמנם הפרשנים האופטימיים כבר סימנו את למין ימאל כיורשו של מסי, אבל אף אחד לא תיאר לעצמו שיש קשר מעשי בין השניים.  מסי עצמו לא ידע שיש צילום כזה.  אז מה הסיפור? ברצלונה השתתפה בארוע צדקה עבור Unisef בעבור עיתון מקומי בשם  Diario Sport.  באירוע היא ביקשה מכוכבי הקבוצה להצטלם עם משפח

התקופה הזאת היא תקופה קשה. יחד עם זאת, ממש עכשיו, מסביבכם, מתחבאות המון סיבות לאושר, ויש סימנים של צמיחה והתפתחות. צריך לחשוב כמו מצלמה כדי לראות אותם. להתבונן. רציתי לכוון אתכם להתבונן על הרגע הזה, לחשוב כמו מצלמה. המצלמה הופכת את הרגע הזה, לנצח. העין האנושית שלנו רואה הרבה יותר מהמצלמה, שנאלצת לעבוד תחת מגבלות.. העין שלנו רואה זווית יותר רחבה, מסוגלת לראות טווח דינמי יותר גדול, מסוגלת לראות עומק שדה עצום, ומספקת לנו הרבה יותר אינפורמציה. העין לא נאלצת לחלק את המציאות לחתיכות ומספקת לנו המון מידע. אז אם יש לנו כל כך הרבה אינפורמציה מהעין, למה שבכלל נרצה ונתלהב ממצלמה? רק העניין של התיעוד? יש דרכים קלות ופשוטות לתעד, זה לא הקסם של הצילום, זה לא מה שעושה ממנו אומנות שאנחנו תולים בסלון, וזה לא מה שעושה מצילומים אייקונים בהיסטוריה האנושית, ובהיסטוריה הפרטית שלנו. תחשבו רגע כמו מצלמה, מה הקסם של המצלמה? הקסם הוא בצימצום, במגבלה. כשאנחנו מקבלים את כל האינפורמציה בעיניים, המצלמה עוזרת לנו לצמצם את כל האינפורמציה למה שבאמת חשוב לנו. המצלמה ממקדת אותנו, מעניינת אותנו, פותחת אותנו לרגע הזה. בדו