מה הופך צילום ל"צילום גדול"?

בסרט The bang bang club מ 2010, שמספר על צלמי מלחמות בדרום אפריקה בימים האחרונים של האפרטהייד. נשאלת השאלה מה "הפוך צילום לגדול" והסרט מנסה לענות עליה.

חשבתי לעזור...

הסרט מספר על גרג מרינוביץ שזכה בפוליצר ב 1991 על צילום חדשותי וחבורת הצלמים שאיתו. הסרט מתחיל בראיון לתקשורת על כך שצלמים מתחרים לעיתים זה בזה כדי להשיג את התמונה הגדולה, ועל זה המראיינת עונה - מה הופך תמונה לגדולה?

התמונה, זוכת הפוליצר, של גרג מרינוביץ

התשובה היא לפי מה שהתמונה רוצה להשיג, ומי הקהל שצופה בה.

כלומר, התשובה משתנה.

מטרת הצילום לא משתנה - להשיג את האפקט, לספר את הסיפור. לעיתים זה עיתונאי, כשהתמונה מספרת את הסיפור בצורה ברורה, חותכת, גרפית. היא לא תצא מהראש של הצופה, הופכת לסמל ומשכנעת יותר מטקסט.

לעיתים זה להשאיר את הצופה נפעם מול היופי, לעיתים מול הקושי. לעיתים הצילום הופך את היומיומי למיוחד, ולעיתים מראה אנשים שאף פעם לא חשבנו שנראה.

צילום גדול הוא צילום חד פעמי. ייחודי. הוא עומד במבחן זמן, הוא מכיל אומץ בבחירה מה לצלם, באיל לצלם אותו, ואולי בנסיבות שבו הוא צולם.

צילום גדול יכול לזכות בפרסים, או להיות באלבום טיול פרטי של מישהו שחזר מטיול. צילום גדול הוא צילום ששינה אצלך משהו כשראית אותו. הוא חידש לך, ריגש אותך, ואתה תזכור אותו. אולי לא את הצלם, אבל את הצילום אתה לא תשכח.

בסרט, המראיינת שואלת את קווין קרטר (שצילם את התמונה זוכת הפוליצר - הנשר והילדה הקטנה) מה עושה צילום ל"גדול", והוא עונה שמה שעושה תמונה לגדולה יודעים רק אחרי שהיא צולמה. קודם כל מצלמים...

הוא מוסיף ואומר שאם הצילום שואל שאלה, אם הוא משאיר את הצופה לחפש תשובות, הוא צילום גדול

The vulture and the little girl קווין קרטר - סימן לרעב בדרום סודן

נשר וילד, שנת 1993. צולם ממרחק 10 מטר. לאחר הצילום קווין הבריח את הנשר.

והנה מחשבות שלי בנושא, כפי שפרסמתי ב"על פוטו מהאוטו"