צילום מזווית אחרת

בתקופה שעדיין לא הבנתי שאני צלם, לקחתי החלטה. לחגוג את העובדה שאני ישראלי, שאני מצלם, ושאני מרגיש שהחיבור הזה מאפשר לי להעביר "מסר" אחר אל העולם שרואה אותי בגלריות צילום, שבחלקן הייתי מאד פופולרי. לא עוד פעם מגדל דוד, והכותל, אלא "ישראל" הכל כך מוכרת, נורמטיבית, אהובה, אבל מזווית של אומנות, יצירתיות, או אם תרצו - ישראליות. אז החלטתי להכין מצגת אוסף מצילומיי בישראל תחת הכותרת "ישראל מזווית אחרת". באפריל 2006 התיישבתי ואיגדתי כ 20 צילומים והוספתי כותרת לכל תמונה, ואת המקום שבו צילמתי, והכנתי מצגת POWER POINT. שלחתי לכ - 20 חברים, ולא לקח הרבה זמן עד שקיבלתי פניות לשלוח את המצגות הבאות לעוד אנשים, מה נקרא "רשימת דיוור". כל חצי שנה בערך הכנתי עוד מצגת, ורשימת התפוצה הלכה וגדלה. אחרי המצגת השלישית קיבלתי פנייה ממשרד התיירות לצלם את הקמפיין הבא של משרד התיירות לישראל. אפשר להגיד שזאת היתה נקודת מפנה בקריירה שלי "כצלם", והמשכתי וצילמתי עוד כמה קמפיינים עבור משרד התיירות. סך הכל עשיתי 6 מצגות כשאת האחרונה עשיתי ב 2009. צירפתי ממגוון הצילומים שה

1. רוב הצילומים שאנחנו מתכננים בראש, מבוססים על תמונות שכבר ראינו. יפים ככל שיהיו, זאת לא יצירתיות. יצירתיות זה לנסות ולצלם תמונה שאף פעם לא ראינו. צילום של אובייקטים, יפים ככל שיהיו, כמו מקומות, או תינוקות, ילדים, או חיות - מבטא את היצירתיות של הבריאה, נוף יפה, מציאות שיש בה עניין, או את יופיו של העולם, אבל לא מבטא את היצירתיות של הצלם. היצירתיות של הצלם מתבטאת בהחלטות צילומיות, ולא בדבר שאותו בחרת לצלם. 2. כדי לא להיות אדם שמצלם, אלא צלם שחושב כמו צלם, צריך לזכור שאדם רגיל מתייחס למצלמה כאילו היתה העיניים שלו, הרחבה ותיעוד של מה שהעין רואה. צלם מנסה לספר סיפור, לתת הקשר ולנסות ולייצר עניין אצל מי שעשוי לראות את הצילום שלו, אפילו אם הוא ראה את המציאות בעיניו - ולמצוא בה עניין חדש. המפתח הוא לנהל ״דיאלוג״ דמיוני מול הצופה שיראה את התמונה. האם אתה מעביר לו את מה שאתה רואה, או שאתה מספר עליו סיפור, מכניס אותו להקשר, מבליט בתוכו תכונות של צבע או צורה? 3. כדי לצלם באופן שצלמים חושבים, צריך להכיר את המגוון העצום של הפערים בין איך שהמצלמה רואה את המציאות, לאיך שהעיניים רואות אותה, ולהוסיף