הליכה שקטה / צילום, פוטותרפיה לימי מלחמה

זוכרים את מלחמת המפרץ? 

היינו בלחץ ונחמן שי, כמרגיע הלאומי, היה מציע שוב ושוב שנשתה מים.
זה לא היה מידע חדש, זה לא שינה את המפה, אבל היה משהו במסר הזה שאפשר לנו להירגע, וזה אולי הדבר הכי חשוב בימי מלחמה.

מכירים את התחושה שלכם כשאתם צופים בסרט, והוא סרט רע, ובכל זאת יש שם סצנה שהיא טובה בעינכם? אולי שקיעה שצובעת את המסך בצבעים מהממים, סילואט של הזוג, האופן שבו המצלמה זזה... אולי הילוך איטי, או דיאלוג, או משחק מבריק של אחד השחקנים, או משפט שמישהו אמר וגרם לך לחשוב… משהו. זה לא עושה את הסרט כולו טוב, ועדיין יש משהו בדבר האחד הזה שהופך את הזמן שביליתם מול הסרט לראוי, לפחות מבוזבז. לא נהניתם, אבל לפחות הרווחתם את זה.

מכירים את זה?

אנחנו חיים כרגע בסרט רע. בסרט הרע הזה, בתקופה הרעה הזאת, אנחנו רוצים לספק לעצמנו את הסצנה הקטנה הזאת שלא תהפוך את כל הסרט לטוב, בוודאות, אבל לפחות תספק את התחושה הזאת שאתם מכירים מהסרט עם הסצנה האחת הטובה, הנחמה שלפחות יש את זה. אנחנו מחפשים להירגע, לשתות מים ופשוט להירגע.

אני מציע תרגיל בשם "הליכה שקטה"

הליכה שקטה היא הליכה ללא אלקטרוניקה, ללא סלולרי, בלי מצלמה, מוסיקה או הודעות.

פעם, לפני הרבה שנים, ככה בדיוק אנשים היו יוצאים להליכה, ואתם יודעים כמה זה שונה היום. מבט חטוף על אנשים ברחוב מראה עד כמה המסכים והאוזניות מרחיקים אותנו מהסביבה וסוגרים אותנו בבידוד, גם כשאנחנו מוקפים אנשים. כשאנחנו יוצאים להליכה אנחנו לא מבלים זמן איכות עצמנו, אלא מרשים לעצמנו הסחות דעת, סלולרי, מוסיקה, רעשים סביבתיים

אז אני מציע הליכה שקטה, אפילו בלי הכלב. תבחרו סביבה קרובה הביתה, מסלול הליכה של כשני קילומטר. בהליכה הזאת יקח לכם כמה דקות להתנקות, לשחרר מחשבות טורדניות. אני מזכיר לכם - אתם בלי מצלמה, אתם בתהליך של הליכה שקטה. תתחילו בזמנכם החופשי תהליך התבוננות. תלמדו טוב את הפרטים בסביבה. תתחילו מאובייקטים מוכרים - בניינים, שלטים, מכוניות, ספסלים, אנשים. לאט, לאט, תעבירו את תשומת הלב מהאובייקטים לפרטים בתוכם - צבעים, צורות וזרימה הגרפית. תעבירו אצבע על טקסטורות כמו חלודה או ספסל, שימו לב לאור וצל, תחברו בראש ישן וחדש, חפשו הומור וחפשו סימבוליות. תבנו לעצמם בדמיון מודרך צילומים מנטליים.

עכשיו,

יום או יומיים אחרי ההליכה השקטה צאו לאותה הליכה, אם מתאפשר באותן שעות, אבל הפעם עם מצלמה. נסו להיזכר, נסו לשחזר את תהליך ההתבוננות מההליכה השקטה. תחזרו לפריימים המנטליים, תבנו את הקומפוזיציות שדמיינתם, נסו לצלם את התמונות, לשפר אותם.

אתם מעבירים את ההליכה השקטה שלכם, שהתקיימה במצב של בוננות (מדיטציה) לתהליך אקטיבי, להתבוננות שהופכת לתוצאה מוחשית - צילום.

בפועל - חיפשתם להירגע, ואז הצילום מנכיח את היכולת שלכם למצוא אותה. הצילום הופך להיות הוכחה מצולמת לזה שמצאתם את הדרך להירגע.