צילום מזווית אחרת

  פוצ'י אני חייב למחוק אותך מהראש, אני חייב להמשיך הלאה. היום אני ממשיך הלאה. זה קרה לפני שנה, כשחזרתי הביתה מהעבודה, זרקתי את התיק בכניסה וקראתי לך. לא ענית. כנראה שאת לא בבית. בדקתי אם יש הודעות במזכירה. יש אחת מירון ואחת משולה מהעבודה. לקח לי 20 דקות להיכנס לחדר השינה ושם על הכרית שלי מצאתי מעטפה לבנה ובתוכה פתק. צבעוני כזה - ממך. "פוצ'י אני הולכת ממך, אני צריכה להיות לבד, אני מתנצלת. אני משאירה אצלי את המפתח לדירה כי אני הולכת, אבל אני עוד אחזור.                                                                קושי" אני לא מבין. לא מבין למה הלכת ולמה עכשיו. עברנו תקופות קשות, אבל עכשיו? אף פעם לא צחקת כל כך הרבה ואף פעם לא היה לנו טוב כמו שעכשיו. התקשרתי לחברות שלך ואין להן מושג איפה את, גם ההורים שלך לא משתפים פעולה ואומרים שהם לא יודעים ושרק פעם בכמה זמן את מתקשרת. "אני בסדר" כזה, וזהו. זה לא פיי...

  סדנת הצילום לצילומי אווירה היא סדנה מרוכזת בת שלושה מפגשים (שני מפגשים בזום ומפגש פרקטי בשטח), המתמקדת בצילומים מפעילי תחושה ורגש, אשר מטרתם לייצר תמונות עם ערך מוסף המעורר רגש אצל הצופה. צילומים שמתעדים את המציאות כולנו מכירים – לכוון את המצלמה על הסיטואציה ולתת למצלמה להראות את מה שאתם רואים. יש צילומים שמפעילים את הרגש, שלא מתארים פרטים, אבל פורטים על נימי הנשמה. מה המרכיב שמאפשר לנו להתחבר לזה כצלמים? מהם צילומי אווירה? צילומים שמספרים על תחושות … אין הרבה הסבר או התייחסות רצינית לז'אנר הזה, אולי בגלל שהוא לא ז'אנר בפני עצמו, אלא גישה צילומית שיכולה לעבוד בכל ז'אנר. הצילומים האלה שמעבירים תחושה בעוצמה כזאת שהתוכן בתוך הצילום חשוב הרבה פחות. אתה מרגיש את התמונה בבטן. לא נתקלתי בקורס ללימוד צילום אווירה (חוץ מזה שאני מלמד) וזאת למרות שתמונות אווירה הן בן הפופולריות ביותר בצילום. אם תעשו   חיפוש בגוגל   על הצילומים שנמכרו בהכי הרב הכסף בהיסטוריה תגלו שם את אדוארד שטייכן (כמעט 12,000,000$) ואנדראס גורסקי בכ 4,000,000$  אנדראס גורסקי - Rhein II אדוארד שטייכן - הפלטי...

  רולאן בארת רולאן בארת היה תאורטיקן ספרותי, פילוסוף ומבקר צרפתי. שנים מהספרים של רולאן בארת, "מות המחבר" ו"מחשבות על הצילום", יכולים להתחבר לפילוסופיה אחת דרך הרעיון המרכזי של ניתוק היצירה מכוונות היוצר והדגשת תפקידו של הצופה או הקורא בפרשנות היצירה. 1. מות המחבר - במאמר זה, בארת טוען שהמשמעות של טקסט אינה תלויה בכוונותיו של המחבר אלא בפרשנות של הקוראים. הוא מדגיש שהטקסט פתוח לאינסוף פרשנויות, וכל קורא מביא את נקודת המבט הייחודית שלו. 2. מחשבות על הצילום - בספר זה, בארת מתמקד בחוויית הצופה ובאופן שבו הצילום משפיע עליו. הוא מציג את המושגים סטודיום ופנקטום כדי לתאר את האינטראקציה בין הצופה לתצלום. הסטודיום מתייחס להיבטים התרבותיים והפוליטיים של התצלום, בעוד הפנקטום מתאר את ההשפעה הרגשית והאישית של התצלום על הצופה. החיבור בין שני הספרים מתבטא בכך שבשניהם, בארת מדגיש את החשיבות של הפרשנות האישית והסובייקטיבית של הצופה או הקורא. בשני המקרים, היצירה (בין אם טקסט ספרותי או תצלום) מקבלת משמעות דרך האינטראקציה עם הצופה או הקורא, ולא דרך כוונות היוצר. כלומר, ניתן לראות ...

צילום יצירתי זה לא גימיק זה לא פלאש אלחוטי, ולא מלכודת אור. זאת לא השתקפות, או הולכת עין. זאת לא קומפוזיציה לא מאוזנת, או התכנסות לנקודת מגוז. זאת לא דמות מקומטת במצח, או קלוז אפ סגור רק על היד. זה לא רגע מכריע, או HDR של שקיעה מרהיבה. זה לא פורטרט בסטודיו, או זבוב שמנפח בלון. זה לא צילום בעדשת עין דג, או בסלולרי החדיש. זאת לא חשיפה כפולה, או חשיפה ארוכה זאת לא החצובה, ולא הפילטר זאת לא המצלמה ללא המראה, ולא תלוי בשיטת המדידה זה לא הצמצם, ולא היצרן של הרצועה זה לא אם הצופה אהב או לא, זאת לא ההצלחה אלה כלים, אלה מחשבות, אלה אפשרויות. יצירתיות זה האופן שבו כל אלה עברו לכם בראש לפני הקליק. צילום יצירתי זאת המחשבה. מה שעבר בראש של הצלם שהפך את הקליק להחלטה, וליצירה עצמה. צילום יצירתי נמדד במקוריות, נמדד בפער מאיך שזה נראה ללא מצלמה. צילום יצירתי זאת לא דיעה, זאת עובדה. הצילום הוא סנכרון בין מה שהצלם ראה לתודעה שלו, וכל האחריות לתוצאה היא על הצלם, על ההחלטות שלקח. האם צילם את מה שראה, או שצילם את מה שרק הוא היה מצלם. אי אפשר ללמוד יצירתיות במעבדה. אי אפשר לקנות יצירתיות באמאזון. יצירתיות בצ...

  מיני קורס, ארבעה מפגשים ללמידה והתנסות באחת האפשרויות הכי מסעירות עבור צלמים - משחקי חשיפה, וציור עם מצלמה. אם תמיד רציתם להוציא מהחוויה הצילומית שלכם משהו שהוא "יותר" ממה שאתם רואים, ממה שהעיניים שלכם רואות, האפשרות של חשיפה ארוכה ו"ציור עם המצלמה" היא אופציה נהדרת להוסיף לכלים, ולראייה הצילומית שלכם.  ב"לרמות את הזמן" נשים את הדגש על תהליכי התבוננות והזהות הצילומית שלכם כצלמים. נקודות מבט מסקרנות להתפתחות האמירה האישית שלכם . אנחנו נשתמש בחשיפות ארוכות או כפולות, נשתמש בתנועה של המצלמה, בתנועה במציאות, ובגבולות הדמיון שלנו כדי "לרמות את הזמן". הסדרה מיועדת לצלמים שמחפשים לפתח את הזהות הצילומית, לייצר חוויות מעשירות, כאמצעי להעצמת והרחבת האקספרימנטליות הצילומית שלנו, ולהכניס לתוך רגע מכריע אחד – יותר ממה שאפשר לראות במציאות. דרישות קדם אפשר לצלם בסלולרי, אבל האפשרויות מוגבלות, ולכן פחות מומלץ. עדיפות למצלמת SLR / מירורלס + עדשת זום. שליטה ביסודות הצילום. שליטה ידנית במצלמת רפלקס. מבנה התוכן 1/9/2024 17:30 - שיעור מס' 1 (זום): הצגת תהל...

כולנו מסוגלים לחשיבה יצירתית אבל לא כולנו מסוגלים להיכנס למומנטום. היכולת להישאר ב"זון" ולהעמיק את התהליך היצירתי תוך כדי עבודה. מחקרים מעמיקים בתחום הספורט חקרו את נושא המומנטום. לפני עשרות שנים ניסו מדענים בקורנל לחקור את הנושא ובדקו האם כדורסלן שקולע 3 פעמים ברצף יקלע בסבירות גבוהה יותר את הקליעה הרביעית, ולא מצאו לכל הוכחות סטטיסטיקות, כמו בזריקת מטבע אין הוכחה סטטיסטית שאם יצא 3 פעמים עץ אין סבירות גבוהה יותר שהזריקה הבאה תהיה עץ או פלי. יחד עם זאת, מחקרים עדכניים שבדקו בתנאים נשלטים על בסיס דעה רטרוספקטיבית גילו קשר מובהק בין מומנטום וסטטיסטיקה. מה זה אומר? זה אומר שביקשו משחקנים בקבוצה לסמן מי הקלעים שיש סבירות יותר גבוהה שהם יכנסו למומנטום, שהם יקלעו יותר טוב כשהם מתחממים ונכנסים לזון. התוצאות היו מדהימות ועמדו על 100% תאימות. כלומר, לא כל אחד מסוגל לייצר לעצמו מומנטום. אצל חלק כל זריקה היא תהליך סטטיסטי חדש. אבל יש יחידי סגולה, כאלה שברגע שהם נכנסים לזון, למומנטום, הסבירות שהקליעה הבאה תכנס עולה באופן אקספוננציאלי. הם מסוגלים לקבל ביטחון מוגבר, לדמיין את הסל גדל, ...

  צילום הוא לא מהדברים החשובים בחיים, ומכל הדברים הלא חשובים בחיים, צילום הוא הכי חשוב יש זמן שמתאים להכניס שמחה חזרה לנשמה, להזמין את החמצן. לפעמים צריך להשאיר יותר זמן בדאון, אין צורך למהר. כל אחד צריך פרק זמן נכון להיות בצד האפל. כשיגיע הרגע לחצות אל האור, זה יעזור. להחליף את הטיקים בקליקים. להחליף את העצבים הבלתי נמנעים ביכולת להירגע ולהתבונן. לצאת מעדשה רחבה עם רעש ויותר מדי פרטים מעדשה ממוקדת באלטרנטיבות של התבוננות כמו צבע ואור וצל וצורה ותנועה לצלם עבור הנשמה. לא חייבים לפרסם, כי הפרסום בעיניי בתקופה כזאת הוא חסר רגישות, כאילו חזרנו לשיגרה, אבל לצלם… זה כמו לחלום בהקיץ, לשבת בשקט ולהקשיב למחשבות.. בזה אין חוסר רגישות, יש את הכי הרבה רגישות